סימן נא: דין מחט או קוץ שנמצא בבהמה
סעיף א
קוץ או מחט שניקב לחלל הבהמה או העוף, חיישינן שמא ניקב אחד מהמקומות שנקובתן במשהו וטריפה. ולפיכך כל האברים ששנינו בהם שאם ניקב מצד אחד כשר, כלב ועובי בית הכוסות וקורקבן אם הנקב מצד חוץ, דוקא כשניקב מחמת חולי, אבל אם הוא מחמת מחט או קוץ, טריפה.
הגה: ואם הוא ספק אם נעשה ע"י חולי או קוץ ומחט, כשר (ב"י בשם אוהל מועד) ועיין לעיל סי' מ"ט. וכל שכן שיש להכשיר כהאי גוונא בניקב העור והבשר עד החלל.
ומיהו אם ניקב בקוץ לפנינו ונשחטה הבהמה ונמצא הקוץ תחוב לפנינו מדופן הבהמה לאחד מהאיברים, נראין הדברים שלא ניקב במקום אחד, לפיכך אם פגע בלב וכיוצא בו ולא ניקב לבית חללו, כשרה.
סעיף ב
הא דמטרפינן (דוקא) בקוץ או מחט שהם דקים (וא"א לבדוק אחר נקב משהו) אבל בקנה וכיוצא בו, כשר ע"י בדיקת האיברים שנקובתן במשהו.
סעיף ג
אם הקוץ או המחט לא ניקבו לחלל, אפילו כולו טמון בבשר כגון בירך שהיא עבה, כשרה אפילו צד העבה של מחט כלפי פנים.
סעיף ד
הלעיטה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית (פי' הערוך אס"ה פיטיד"א בלע"ז, ובלשון ישמעאל חלתית) וכיוצא בו, טריפה. ואם הוא דבר שספק אם נוקב, טריפה מספק.