סימן נח: דין בהמה נפולה
סעיף א
נפולה, אסורה. כיצד, בהמה שנפלה, אם היתה עומדת על רגליה כשנפלה, אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם עשרה טפחים, חוששין שמא נתרסקו איבריה. ואם היתה שוכבת ונתגלגלה ונפלה, צריך שיהיה גובה המקום עשרה טפחים. והא דבעינן גובה י' טפחים, דוקא בנפלה מעצמה (ד"ע בב"י) או הפילוה אחרים וידעה שרוצים להפילה, אבל אם הפילוה אחרים שלא מדעתה או אפילו ידעה בכך אלא שהפילוה בבת אחת, אפילו בפחות מעשרה טפחים חוששין לה. (ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף, דבעוף נמי דינא הכי) (טור ובית יוסף וכן משמעות הפוסקים).
סעיף ב
העוף שדרסו אדם ברגליו או טרפו לכותל, או שרצצתו בהמה, או שנחבט על דבר קשה, חוששין לו.
הגה: וכן אם נפל אבן או דבר קשה על גופו, וכן בבהמה אם הוא בדבר שיש לחוש בבהמה (כל בו וא"ו הארוך טור וב"י ור"ן ורשב"א ור' ירוחם).
סעיף ג
נפולה שאמרנו שחוששין לה, אם לא עמדה אסור לשחוט אותה עד שתשהה מעת לעת, ואם שחטה בתוך זמן זה אפילו בדקוה ומצאו אותה שלימה מכל איבריה, טריפה. ואם שהתה מעת לעת ואח"כ שחטה, צריך לבדקה כנגד כל החלל כולו, מקדקד הראש עד הירך, אם ימצא בה טרפות מהטרפות שמנו חכמים או שנתרסק אבר מהאברים שבפנים ונפסד צורתו, הרי זה טריפה אפילו נתרסק אבר מהאברים שאם ניטלו כשרה, כגון טחול וכליות, הרי זה טרפה, חוץ מבית הרחם שאם נתרסק הרי זה מותרת. והסימנים אינם צריכים בדיקה, שאין הנפילה ממעכת אותם.
הגה: ואם הוכתה באבן במקום אחד אינה צריכה בדיקה רק נגד המקום שהוכתה שם ולא בשאר איברים (כל בו וכן משמע מלשון הטור).
סעיף ד
אם עמדה תוך מעת לעת די לה בבדיקה (ודוקא שעמדה מעצמה, אבל העמידוה לאו כלום הוא) (הר"ן פא"ט).
סעיף ה
יש מי שאומר שכל שעמדה והלכה, אפילו נמצא שינוי באיבריה, אין חוששין לה (כל שאין השינוי מטריף בשאר בהמה) (ב"י בשם רשב"א).
סעיף ו
הלכה, כשרה ואינה צריכה בדיקה ואע"פ שלא שהתה מעת לעת. במה דברים אמורים, כשהלכה הילוך יפה כדרכה, אבל הלכה והיא צולעה, צריכה בדיקה.
הגה: ויש אומרים דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה ואין להתיר רק בהלכה (בה"ג וטור בשם ב"ה וכל האחרונים) והכי נהוג. ולא נקרא הלכה רק כשהלכה ד' אמות הלוך יפה כמו שהלכה קודם שנפלה או כשאר בהמה (רשב"א והרמב"ן ור"ן וא"ו הארוך) ואם הלכה ואח"כ אינה יכולה לילך, דינה כשאר מסוכנת. (מהרי"ק שורש ס"א).
סעיף ז
עוף שנחבט על פני המים, אם שט מלא קומתו ממטה למעלה לעומת המים אין חוששין לו. אבל אם שט מלמעלה למטה עם הילוך המים, חוששין לו וצריך בדיקה. ואם קדם לתבן או קש שמהלכים על גב המים בשוה לו, הרי זה שט מחמת עצמו ואין חוששין לו.
סעיף ח
דבקו כנפיו בדבק בשעת צידה ונחבט, אם שני כנפיו נדבקו בדף שצדין אותו בו, חוששין וצריך בדיקה. ואם לא נדבק בו אלא אחד מהם, אין חוששין, שהוא פורח מעט בכנף השני.
סעיף ט
זכרים המנגחים זה את זה ונפלו לארץ, חוששין להם.
סעיף י
שור שהרביצוהו לשחיטה, אף על פי שנפל נפילה גדולה שיש לה קול בעת שמפילים אותו, אין חוששין לו, מפני שנועץ צפרניו ומתחזק עד שמגיע לארץ (לשון רמב"ם שם דין י"ב).
הגה: ודווקא שלא קשרו כל רגליו כשהפילוהו, אבל אם כל רגליו קשורים בשעה שמפילין אותו, חוששין לו. (מרדכי פא"ט בשם ראבי"ה ומשמעות שערים שער ל"ד ולא כאו"ה).
סעיף יא
קפצה מדעתה, אפילו ממקום גבוה הרבה, אע"פ שאנו רואים שאינה יכולה לילך, אין חוששין לה, לא שנא קפצה מחלון שבכותל לא שנא מארובה שבאמצע הגג. לפיכך אם הניחה למעלה ובא ומצאה למטה, אין חוששין לה.
סעיף יב
גנבים שגנבו בהמה מהדיר, אפילו השליכוה מעבר לגדר שהוא גבוה מאד, אין חוששין, מפני שהם מכוונים להפילה על מתניה כדי שתוכל לרוץ לפניהם. לכן בשעה שמחזירין אותה, אם מחמת תשובה מחזירים אותה, מותרים מפני שמכוונים להפילה בענין שלא יפסידוה, אבל אם לא החזירוה אלא מחמת יראה, חוששין לה.