הלכות בית הבחירה פרק ג

הלכה א

המנורה מפורשת צורתה בתורה, וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקנה המנורה, שנאמר: ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ועוד פרח שלישי היה סמוך ליריכה של מנורה, שנאמר: עד ירכה עד פרחה.

הלכה ב

ושלש רגלים היו לה. ושלשה כפתורים אחרים היו בקנה המנורה שמהן יוצאים ששת הקנים: שלשה מצד זה ושלשה מצד זה ובכל קנה וקנה מהן שלשה גביעים וכפתור ופרח והכל משוקדים, כמו שקדים בעשייתן.

הלכה ג

נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים, והפרחים תשעה והכפתורים אחד עשר. וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן השנים וארבעים, מעכב את כולן.

הלכה ד

במה דברים אמורים?

בשעשאוה זהב, אבל שאר מיני מתכות, אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחים. וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה, ותהיה כולה מקשה מן העשתות, ושל שאר מיני מתכות, אין מקפידין על משקלה, ואם היתה חלולה כשירה.

הלכה ה

ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות.

הלכה ו

המלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר, שהרי נאמר במנורה: זהב טהור, וחזר ואמר: ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. ולא נאמר: נרותיה זהב טהור, מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר.

הלכה ז

שבעת קני המנורה מעכבין זה את זה, ושבעת נרותיה מעכבין זה את זה, בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות, וכל הנרות קבועים בקנים.

הלכה ח

ששת הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר האמצעי שעל קני המנורה, וזה הנר האמצעי פניו כנגד קדש הקדשים, והוא הנקרא: נר מערבי.

הלכה ט

הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין, והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ.

הלכה י

גובה המנורה היה שמונה עשר טפח: הרגלים והפרח שלשה טפחים, ושני טפחים חלק, וטפח שבו גביע כפתור ופרח, וטפחיים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו: אחד הילך ואחד הילך ונמשכים ועולין כנגד גובה המנורה, וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו: אחד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה, וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו: אחד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה, וטפחיים חלק. נשתיירו שלשה טפחים שבהן שלשה גביעים כפתור ופרח.

הלכה יא

ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות, ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה בשעת הטבה.

הלכה יב

השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים, והיה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית. וכן שאר כל הכלים שבמקדש אורכן לאורכו של בית ורחבן לרוחב הבית חוץ מן הארון שהיה אורכו לרוחב הבית. וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום.

[השגת הראב"ד דין]: רוחב הבית בין הצפון וכו'

אמר אברהם: זהו מחלוקת התנאים וסדר התמיד אינו כן שהרי שנינו מצא שתי נרות מזרחיות דולקים וזהו לענין מזרח ומערב מונחים.

הלכה יג

ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים: שנים מסדר זה ושנים מסדר זה, והם הנאמרים בתורה: וקשותיו.

הלכה יד

וכ"ח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היו לו: ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, והם הנקראים: מנקיותיו. ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות, הן הנקראין: כפותיו, והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים, הם הנקראים: קערותיו.

הלכה טו

אלו הארבעה עשר קנים נותן החלה הראשונה על עצמו של שולחן ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים, וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים, ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד, לפי שאין על הששית אחרת. נמצאו ארבעה עשר בכל מערכה ומערכה.

הלכה טז

ושני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית: אחד של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו, ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו, שמעלין בקדש ולא מורידין.

הלכה יז

מזבח הקטרת היה מרובע אמה על אמה והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום משוך בין השלחן והמנורה לחוץ, ושלשתן, היו מונחין משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים.

הלכה יח

הכיור היו לו שנים עשר דד, כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד. ומוכני עשו לו שיהיו בה המים תמיד. והיא חול, כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה, שהכיור מכלי הקדש ומקדש, וכל דבר שיתקדש בכלי קדש, אם לן נפסל.

[השגת הראב"ד דין]: ומוכני עשו לו

אמר אברהם: דברים זרים אני רואה בכאן ואנו מקובלים שהמוכני אינו מקבל מים והוא גלגל שהיו קושרים בו את הכיור בחבל ומשקעין אותו הוא ומימיו בבור העזרה בערב כדי שיהיו מימיו מחוברים ולא יפסלו בלינה ומפורש כל זה ביומא ובזבחים.