הלכות מעשה הקרבנות פרק יח

הלכה א

כל הקרבנות כולן בין קרבנות בהמה ועוף בין קרבנות מנחות, מצות עשה להקריבן בבית הבחירה, שנאמר: ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. וכן מצות עשה להיות כל אדם מטפל ומביא קרבנות בהמה שנתחייב להקריבן מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא וגו', מפי השמועה למדו, שאינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ שהוא מטפל בהם עד שיביאם לבית הבחירה.

הלכה ב

המקריב קרבן חוץ לעזרה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. ואם הקריב במזיד חייב כרת, שנאמר: אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אהל מועד לא הביאו ונכרת מעמיו, בשוגג מביא חטאת קבועה.

הלכה ג

וכן השוחט קדשים חוץ לעזרה, אע"פ שלא העלם, אם היה מזיד חייב כרת, שנאמר: אשר ישחט שור או כשב או עז וגו' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ונכרת. ואם שחט בשוגג, מביא חטאת קבועה.

הלכה ד

והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ?

בהקש: נאמר: שם תעלה עולותיך, ונאמר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך, מה העלייה בחוץ שענש עליה הזהיר עליה בפירוש, שנאמר: השמר לך פן תעלה עולותיך, אף עשייה שבכלל השחיטה שענש עליה בפירוש, הרי הוא מוזהר עליה, שלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר.

הלכה ה

השוחט קדשים והעלם בחוץ, חייב שתים: אחת על השחיטה ואחת על העלייה. שחט בפנים והעלה בחוץ, חייב על העלייה וכן אם שחט בחוץ והעלה בפנים, חייב על השחיטה.

הלכה ו

אינו חייב אלא על שחיטת קדשים הראויין ליקרב לגבי מזבח. אבל השוחט בחוץ אחד מאיסורי מזבח או מחטאות המתות, הרי זה פטור, שנאמר: לפני משכן ה' וכל שאינו ראוי לבוא אל משכן ה' אין חייבין עליו.

הלכה ז

שחט בחוץ מחוסר זמן בגופו או בבעלים, הואיל ואינו ראוי עתה לבוא בפנים, פטור.

הלכה ח

אי זהו מחוסר זמן בגופו?

בהמה בתוך שבעת ימי הלידה, ותורין שלא הגיע זמנן, ואותו ואת בנו שנשחט אחד מהם היום שאין השני ראוי עד למחר.

הלכה ט

ואי זהו מחוסר זמן בבעלים?

קרבן שעדיין לא הגיע זמן בעליו להקריבו. כיצד?

הזב והזבה והיולדת ששחטו חטאתם בחוץ [בתוך] ימי ספירה פטורין. וכן מצורע ששחט חטאתו ואשמו בחוץ בתוך ימי הספירה פטור, שעדיין לא נראו בעלי הקרבנות האלו לכפרה, אבל אם שחטו עולותיהן בחוץ בתוך ימי הספירה חייבין, שהעולה דורון היא והחטאת והאשם היא עיקר הכפרה. וכן נזיר ששחט חטאתו בחוץ בתוך ימי נזירותו פטור. הקריב עולתו או שלמיו בחוץ חייב, שהחטאת היא המעכבתו והיא עיקר הנזירות.

הלכה י

אשם תלוי וחטאת העוף הבאה על הספק שהקריבן בחוץ פטור, שהרי לא נקבע האיסור אשם מצורע ששחטו בחוץ שלא לשמו, חייב הואיל ושלא לשמו ראוי בפנים וכשר, כמו שיתבאר, וכל קרבן שהוא פטור על שחיטתו בחוץ, כך הוא פטור על העלאתו.

[השגת הראב"ד דין]: אשם תלוי וחטאת העוף

אמר אברהם: לא ידעתי מאין הוציא זה ואני מצאתי בתוספתא דזבחים חטאת העוף הבאה על הספק והקריבה בחוץ חייבין עליה אשם תלוי הבא על הספק והקריבו בחוץ חייב עליו חטאת ובחיי ראשי אף על פי שנראית [זרה] בעיני היא מתוקנת בחטאת העוף הבאה על הספק אינה ראויה למזבח אלא דמה אבל בשרו לא שאם עלתה נמי תרד הילכך אשם תלוי הוא דמיחייב שמא לא ילדה אבל אשם תלוי יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל ככל אשמות שבתורה הילכך הוי ככל הקרבנות הראויים בפנים ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת.

הלכה יא

שני שעירי יום הכפורים ששחטם בחוץ, אם עד שלא התודה עליהם חייב כרת על שניהן, הואיל וראויין לבוא לפני השם לוידוי. ואם אחר שהתודה פטור על המשתלח, שהרי אינו ראוי לבוא לפני השם.

[השגת הראב"ד דין]: שני שעירי וכו' עד אם לא התודה

אמר אברהם: אני שונה בברייתא עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ופירש רב חסדא הואיל וראויים לשעיר הנעשה בחוץ משהגריל עליהם חייב על של שם ופטור על של עזאזל אלמא אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אע"פ שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר: לה' וחיי ראשי שמעתא דזבחים הטעהו שלא ירד לפירושה ומצאה משובשת.

הלכה יב

השוחט שלמים בחוץ קודם שיפתחו דלתות ההיכל פטור, שהרי הן מחוסרים מעשה ואחר כך יהיו ראויין ליקרב לפני השם, כמו שביארנו. והשוחט את הפסח בחוץ אפילו בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו חייב. שהפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא.

הלכה יג

בהמת חולין שעוברה קדשי מזבח, אסור לשוחטה בחוץ. ואם שחטה אינו לוקה מפני שאינה ראויה לבוא לפני השם.

הלכה יד

גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב. ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת? משעה שהקדישה והוא ששחטה אחר יאוש, אבל לפני יאוש אינה קדושה.

הלכה טו

היתה הבהמה כולה בחוץ וצוארה בפנים ושחט חייב, שנאמר: אשר ישחט שור או כבש או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה, אחד השוחט במקדש וצוארה בפנים ושאר גוף הבהמה בחוץ, או שהיה גופה בפנים וצוארה בחוץ חייב, עד שתהיה הבהמה כולה במקדש, שנאמר: ואל פתח אהל מועד לא יביאנו, אבל השוחט בגגו של היכל אף על פי שאינו ראוי לזביחה כלל, הרי זה פטור.

הלכה טז

שנים שאחזו בסכין ושחטו בחוץ פטורין, שנאמר: אשר ישחט או אשר ישחט אחד ולא שנים. ואחד ששחט בחוץ אע"פ שלא נתכוון לשחוט קדשים אלו לה', הרי זה חייב, שנאמר: דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, אע"פ שזה הדם במחשבתו כדם הנשפך לא כקרבן, הרי זה חייב.

הלכה יז

השוחט בחוץ בלילה חייב, הואיל והשחיטה בלילה כשירה בחוץ. וכן אם העלה בלילה מזה ששחט בחוץ בלילה חייב על העלאה. אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור, לפי שלא העלה אלא דבר פסול שאין לך שחיטה כשירה בלילה במקדש וכן אם קבל בכלי חול בפנים וזרק בחוץ פטור.

[השגת הראב"ד דין]: השוחט בחוץ בלילה

אמר אברהם: בחיי ראשי אין צורת ההלכה כפירושו ולא כטעמו שהשוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כששוחט בחוץ ביום והעלה בחוץ הלא כבר נפסל בשחיטה ואף על פי שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ"כ חייב על העלאתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פיסולי חוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה לדברי הכל פטור.

הלכה יח

וכן המולק את העוף בחוץ פטור, ואם העלהו פטור, מלק בפנים והעלה בחוץ חייב על העלאה, שחט בפנים והעלהו בחוץ פטור, שלא העלה אלא דבר שאינו ראוי ליקרב. שחט את העוף בחוץ והעלהו בחוץ, חייב שתים שהשחיטה בחוץ כשירה והרי היא כמליקה בפנים.

[השגת הראב"ד דין]: שחט את העוף בחוץ וכו'

אמר אברהם: זה הטעם אין בו טעם אלא שלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה.