הלכות נדרים פרק יג

הלכה א

מפר אדם או מקיים דברי אשתו או בתו בכל לשון ואע"פ שאינה מכרת שאין האשה צריכה לשמוע ההפרה או הקיום.

הלכה ב

וכיצד מפר?

אומר מופר, או בטל, או אין נדר זה כלום, וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו, בין בפניה בין לאחריה. אבל אם אמר לה אי אפשי שתדורי או אין כאן נדר הרי זה לא הפר. וכן האומר לאשתו או לבתו: מחול ליך או מותר ליך או שרוי ליך וכל כיוצא בענין זה לא אמר כלום, שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחלתו ומפירו.

הלכה ג

וכיצד מקיים?

כגון שיאמר לה: קיים ליכי או יפה נדרת או אין כמותך או אילו לא נדרת הייתי מדירך, וכל כיוצא בדברים שמשמען שרצה בנדר זה.

הלכה ד

המבטל נדרי אשתו או בתו אינו צריך לומר כלום ונתבטלו כל הנדרים.

הלכה ה

ומהו הביטול?

שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו, אבל ההפרה אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה, אם רצתה עושה ואם רצתה אינה עושה.

הלכה ו

כיצד?

נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה ואמר לה: מופר לך הרי זה הפר ומותרת לאכול ולשתות נטל ונתן לה ואמר לה: טלי ואכלי, טלי ושתי הרי זו אוכלת ושותת והנדר בטל מאליו.

הלכה ז

המפר נדרי בתו או אשתו צריך להוציא בשפתיו, ואם הפר בלבו אינו מופר, אבל המבטל אינו צריך להוציא בשפתיו אלא מבטל בלבו בלבד וכופה אותה לעשות, בין עשתה בין לא עשתה בטל הנדר.

[השגת הראב”ד]: וכופה אותה לעשות בין עשתה בין לא עשתה בטל הנדר.

אמר אברהם: חיי ראשי המחבר הזה שינה עלינו את סדרינו וכל התפוש בידינו שהרי שנינו בנזירות חומר בנשים מבעבדים שהוא כופה את עבדו ואינו כופה את אשתו חומר בעבדים שהוא מפר נדרי אשתו ואינו מפר נדרי עבדו ולעולם אין כח לא לאב ולא לבעל לכוף אלא מדעתן ודרך הפרה שהוא בטול הנדר וכשאמרו שיאמר לה טלי ואכלי טלי ושתי ודיה לא נאמרו אלא בשבת ואפילו בשבת צריך שיבטל בלבו דרך הפרה ובכל זמן אם רצתה אוכלת ואם לאו אינה אוכלת אבל לעבדו אינו אומר לו דרך הפרה לפי שאינו מופר אלא כל זמן שהוא שלו ואף שיאמר טול ואכול אינו צריך שאינו יכול לנדור להרע לרבו ואינו צריך לכוף אלא לנזירות.

הלכה ח

מפירין נדרים בשבת בין לצורך השבת בין שלא לצורך השבת. ולא יאמר לה בשבת: מופר ליך כדרך שאומר בחול, אלא מבטל בלבו ואומר לה: טלי אכלי, טלי ושתי, וכיוצא בזה.

הלכה ט

האומר לאשתו או לבתו: כל הנדרים שתדורי מכאן ועד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין או הרי הן מופרין לא אמר כלום. עשה שליח להפר לה או לקיים לה אינו כלום, שנאמר: אישה יקימנו ואישה יפרנו וכן האב בעצמו ולא בשלוחו.

הלכה י

אסרה עצמה בתאנים וענבים, בין בנדר בין בשבועה, בין שאסרה עצמה בכל המין, בין שאמרה: תאנים וענבים אלו, וקיים לתאנים והפר לענבים, או שקיים לענבים והפר לתאנים מה שקיים קיים ומה שהפר מופר, וכן כל כיוצא בזה, ואין אומרין בהפרה: נדר שהופר מקצתו הופר כולו כדרך שאומרין בהתרה.

הלכה יא

מי שנדרה אשתו ושמע והתפיס עצמו בנדרה אינו יכול להפר, שהרי קיים לה. נדר הוא והתפיסה עצמה בנדרו מפר את שלה ושלו קיים.

הלכה יב

כיצד?

שמע אשתו או בתו אומרין: הריני נזירה ואמר: ואני אינו יכול להפר ושניהם נזירים. אמר הוא: הריני נזיר ושמעה היא ואמרה ואני מפר לה ושלו קיים. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה יג

נדר לעצמו והדירה כמותו וגמר בלבו להדירה ואמרה: אמן הרי זה אינו יכול להפר. ואם נדר והדירה דרך שאלה לידע מה בלבה, כמו שאמר לה: התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא?

ואמרה: אמן הרי זה מפר לה.

הלכה יד

כיצד?

אמר לה: הריני נזיר ואת, כלומר ואת נזירה כמותי ואמרה: אמן אינו יכול להפר. אמר לה הריני נזיר ומה תאמרי, האת נזירה כמותי?

ואמרה: אמן הרי זה יפר. ואם הפר לה שלו בטל, שזה כמי שתלה נדרו בנדרה. אמרה לו: הריני נזירה ואתה, ואמר: אמן אינו יכול להפר. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה טו

האשה שנדרה ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר: ואני, ושמע אביה או בעלה והפר לה שלה מופר וזה שהתפיס עצמו חייב.

הלכה טז

האשה שאין לה בעל ואינה ברשות אב ואמרה: הרי הבשר אסור עלי לאחר שלשים יום ונשאת בתוך שלשים יום, אף על פי שבשעה שחל הנדר הרי היא ברשות הבעל אינו יכול להפר, שבשעת הנדר לא היתה ברשותו. ועל זה נאמר: ונדר אלמנה וגרושה וגו' ואפילו היתה מאורסת לו בשעת הנדר, שאין הבעל מפר בקודמין, כמו שבארנו.

הלכה יז

נדרה תחת בעלה שיהיה הבשר אסור עליה לאחר שלשים יום, או שתהיה נזירה לאחר שלשים יום והפר לה בעלה, ומת, או גירשה בתוך שלשים יום, אע"פ שבשעה שהיה לנדר לחול הרי היא גרושה או אלמנה הרי זו מותרת, שכבר הפר לה נדר זה.

הלכה יח

אלמנה או גרושה שאמרה: הריני אסורה ביין כשאנשא, ונשאת אין הבעל יכול להפר. אמרה והיא תחת בעלה: הריני אסורה בבשר כשאתגרש הרי הבעל מפר וכשתתגרש תהיה מותרת.

הלכה יט

המקיים בלבו הרי זה קיים, והמפר בלבו אינו מופר, כמו שבארנו. לפיכך אם הפר בלבו הרי זה יכול לחזור ולקיים, ואם קיים בלבו אינו יכול לחזור ולהפר אלא אם חזר בתוך כדי דבור, כדי שלא יהיו כח דברים שבלבו גדול מכח המוציא בשפתיו.

הלכה כ

המקיים נדרי בתו או אשתו וניחם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו ביום, אבל אם הפר לה וניחם אינו יכול להשאל לחכם כדי שיחזור ויקיים.

הלכה כא

נערה מאורסה שנדרה וקיים לה אביה לבדו או בעלה לבדו והפר לה האחר, אע"פ שנשאל לחכם והתיר לו הקמתו אינו חוזר ומפר לה עם האחר שכבר הפר לה, שאין להם להפר אלא שניהם כאחד.

הלכה כב

אמר לבתו או לאשתו קיים ליך קיים ליך, ונשאל על הקמה הראשונה הרי השניה חלה עליו. אמר לה: קיים ליך ומופר ליך ולא תחול הקמה אלא אם כן חלה הפרה הרי זה מופר, שאין ההקמה מועיל אחר ההפרה. אמר לה: קיים ומופר ליך בבת אחת הרי זה קיים. אמר לה: קיים ליך היום הרי זה קיים לעולם. אמר לה: מופר ליך למחר אינו מופר, שהרי קיימו היום ולמחר אינו יכול להפר. אמר לה: קיים ליך שעה אחת ועבר היום ולא הפר הרי זה קיים, ואין אומרין שזה כמי שאמר לה: הרי מופר ליך לאחר שעה, שהרי לא הוציא הפרה מפיו. אמר לה: קיים ליכי שעה אחת, וכשעברה השעה אמר לה: מופר ליך הרי זה ספק, ולפיכך אסורה בנדרה, ואם עברה על נדרה אינה לוקה.

הלכה כג

מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח. כיצד?

כגון מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שתים, או מי שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם, וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו, וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו כולן דרך עבודה לשם הם, ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים: נדרים סייג לפרישות.

הלכה כד

ואף על פי שהן עבודה (לשם) לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן בלא נדר.

הלכה כה

אמרו חכמים: כל הנודר, כאילו בנה במה, ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו. במה דברים אמורים?

בנדרי איסר, אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהן אלא מדוחק, שנאמר: נדרי לה' אשלם.

סליקו להו הלכות נדרים בס"ד.