הלכות מאכלות אסורות פרק ז

הלכה א

האוכל כזית חלב במזיד חייב כרת, בשוגג מביא חטאת קבועה. ובפירוש אמרה תורה: שאינו חייב אלא על שלשה מיני בהמה טהורה בלבד, שנאמר: כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו בין שאכל מחלב שחוטה בין שאכל מחלב נבלה וטריפה שלהן, אבל שאר בהמה וחיה בין טמאה בין טהורה חלבה כבשרה. וכן נפל של שלשה מיני בהמה טהורה חלבו כבשרו והאוכל מחלבו כזית, לוקה משום אוכל נבילה.

הלכה ב

האוכל מחלב נבילה וטריפה חייב משום אוכל חלב ומשום אוכל נבלה וטרפה, מתוך שנוסף האיסור בבשרה שהיה מותר נוסף על החלב, ולפיכך לוקה שתים.

הלכה ג

השוחט בהמה ומצא בה שליל כל חלבו מותר, ואפילו מצאו חי, מפני שהוא כאבר ממנה. ואם שלמו לו חדשיו ומצאו חי, אף על פי שלא הפריס על הקרקע ואינו צריך שחיטה חלבו אסור וחייבין עליו כרת ומוציאין ממנו כל החוטין והקרומות האסורין כשאר הבהמות.

[השגת הראב"ד דין]: ומצא בה שליל וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל אין זה כדברי הרב ז"ל אלא כדברי הרב רבינו אפרים ז"ל. עד כאן לשונו.

הלכה ד

הושיט ידו למעי בהמה וחתך מחלב העובר שכלו לו חדשיו והוציאו הרי זה חייב עליו כאילו חתכו מחלב האם עצמה שהחדשים הן הגורמין לאסור החלב.

הלכה ה

שלשה חלבים הן שחייבין עליהן כרת: חלב שעל הקרב, ושעל שתי הכליות, ושעל הכסלים, אבל האליה מותרת באכילה. לא נקראת חלב אלא לענין קרבן בלבד, כמו שנקראו חלבים כליות ויותרת הכבד לענין קרבן. כמו שאתה אומר חלב הארץ וחלב כליות חטה שהוא טובם. ולפי שמרימין דברים אלו מן הקרבן לשריפה לשם נקראו חלב שאין שם דבר טוב אלא המורם לשם, ולכך נאמר בתרומת מעשר: בהרימכם את חלבו ממנו.

הלכה ו

חלב שעל המסס ושעל בית הכוסות הוא החלב שעל הקרב, וחלב שבעיקרי הירכות מבפנים חייבין עליו כרת, והוא החלב שעל הכסלים. ויש שם חלב על הקיבה עקום כמו קשת והוא האסור, וחוט משוך כמו יתר והוא מותר חוטין שבחלב אסורין ואין חייבין עליהן כרת.

הלכה ז

חלב שהבשר חופה אותו – מותר, שעל הכסלים אסר הכתוב לא שבתוך הכסלים. וכן חלב שעל הכליות. נאסר ולא שבתוך הכליות ואף על פי כן נוטל אדם לובן שבתוך הכוליא ואחר כך אוכל אותה ואינו צריך לחטט אחריו.

הלכה ח

יש כמו שתי פתילות של חלב בעיקרי המתנים סמוך לראש הירך. כשהבהמה חיה חלב זה נראה במעים, וכשתמות ידבק בשר בבשר ויתכסה חלב זה ואינו נראה עד שיתפרק הבשר מן הבשר, ואעפ"כ הרי זה אסור שאין זה חלב שהבשר חופה אותו. וכל מקום שתמצא בו החלב תחת הבשר והבשר מקיף אותו מכל סביביו ולא יראה עד שיקרע הבשר הרי זה מותר.

[השגת הראב"ד דין]: שתי פתילות וכו'

כתב הראב"ד דין ז"ל וזה עיקר. עד כאן לשונו.

הלכה ט

חלב הלב וחלב המעים הן הדקין המלופפין כולן מותרין והרי הם כשומן שהוא מותר. חוץ מראש המעי שסמוך לקיבה שהוא תחלת בני מעים שצריך לגרור החלב שעליו וזהו חלב שעל הדקין שאסור. ויש מן הגאונים שאומר שראש המעי שצריך לגררו, הוא המעי שיצא בו הרעי שהוא סוף המעים.

הלכה י

יש בגוף הבהמה חוטין וקרומות שהן אסורין, מהם משום חלב ומהן משום דם. וכל חוט או קרום שאסור משום כל דם לא תאכלו, צריך לנטלו ואח"כ ימלח ויבשל הבשר, כמו שאמרנו. ואם חתכו ומלחו אינו צריך לנטלו וכן לצלי (אינו צריך לנטלו). וכל חוט או קרום שהוא אסור משום כל חלב בין לצלי בין לבשול צריך לנטלו מן הבהמה.

הלכה יא

חמשה חוטין יש בכסלים: שלשה מן הימין ושנים מן השמאל. השלשה שמן הימין מתפצל כל אחד מהם לשנים,שנים והשנים שמן השמאל מתפצלין לשלשה שלשה וכולן משום חלב. וחוטי הטחול וחוטי הכליות משום חלב, וכן קרום שעל הטחול וקרום שעל הכסלים וקרום שעל הכליות אסורין משום חלב. וקרום שעל דד הטחול חייבין עליו כרת, ושאר הקרום אסור ואין חייבין עליו.

הלכה יב

ושני קרומות יש לכוליא: העליון חייבין עליו כרת כחלב שעל הכוליא, והתחתון הרי הוא כשאר קרומות וחוטין שבהן אסורין ואין בהן כרת.

הלכה יג

חוטי הלב וחוטי היד וחוטי העוקץ וחוטי הלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן, וכן החוטין הדקין שהן בתוך חלב הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה, וקרום שעל המוח שבקדקד, וקרום שעל הביצים הכל אסורין משום דם.

הלכה יד

ביצי גדי או טלה שלא השלים שלשים יום מותר לבשלן בלא קליפה, לאחר שלשים יום, אם נראה בהן חוטין דקין אדומים בידוע שהלך בהם הדם ולא יבשל עד שיקלוף או עד שיחתך וימלח, כמו שביארנו, ואם עדיין לא נראו בהן חוטין האדומים מותרין.

הלכה טו

וכל בני מעים שהמאכל סובב בחללן אין מחזיקין בהן דם.

הלכה טז

יראה לי: שכל אלו החוטין והקרומות איסורן מדברי סופרים ואם תאמר שהן אסורין מן התורה בכלל כל חלב וכל דם אין לוקין עליהן אלא מכת מרדות ויהיו כחצי שיעור שהוא אסור מן התורה ואין לוקין עליו.

הלכה יז

אין מולחין חלבים עם הבשר ולא מדיחין חלבים עם בשר. וסכין שחתך בה חלבים לא יחתך בה בשר. וכלי שהדיח בו חלבים לא ידיח בו בשר לפיכך צריך הטבח להתקין שלש סכינין: אחת ששוחט בה, ואחת שמחתך בה בשר, ואחת שמחתך בה חלבים.

הלכה יח

ואם דרך אותו מקום שידיח הטבח הבשר בחנות צריך להתקין לו שני כלים של מים: אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים.

הלכה יט

ואסור לטבח לפרוש חלב הכסלים על הבשר כדי לנאותו, שהקרום שעל החלב דק ויתמעך ביד הטבח ויזוב החלב ויבלע בבשר. וכל הדברים האלו אסור לעשותן, ואם נעשו לא נאסר הבשר ואין מכין את העושה, אלא מלמדין אותו שלא יעשה.

הלכה כ

וכן אין מולחין את הבשר קודם שיסיר ממנו את הקרומות ואת החוטין האסורין. ואם מלח מסירם אחר שנמלחו ואפילו היה בהן גיד הנשה מסירו אחר שנמלח ומבשל.

הלכה כא

וטבח שדרכו לנקות הבשר ונמצא אחריו חוט או קרום מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין. אבל אם נמצא אחריו חלב, אם היה כשעורה מעבירין אותו, ואם נמצא אחריו כזית חלב אפילו במקומות הרבה מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו מפני שהטבח נאמן על החלב.