הלכות שלוחין ושותפין פרק ח

הלכה א

הנותן ביצים לבעל התרנגולים להושיב התרנגולים עליהן עד שיצאו האפרוחים ויגדל אותן בעל התרנגולים ויהיה הריוח ביניהם, צריך להעלות שכר עמלו ומזונו. וכן השם עגלים וסייחים על הרועה להיות מתעסק בהן שיגדילו והשכר לאמצע, חייב להעלות לו שכר עמלו ומזונו בכל יום כפועל בטל, ומגדל אותן עד שיהיו העגלים בני שלש שנים והחמור עד שתהא טוענת. ואינו יכול למכור שלא מדעת חברו בתוך זמן זה. וכן השם בהמה על המפטם להיות מפטם אותה והשכר לאמצע, צריך ליתן עמלו כפועל בטל. ואם אמר לו: הרי הראש והאליה שלך בעמלך יתר על מחצית השכר מותר. היו למפטם בהמות אחרות שמפטם אותם עם זו השומא אצלו, וכן אם היו לו עגלים וסייחין אחרים או ביצים אחרות שלו, הואיל והוא מתעסק בשלו ובשל חברו, אפילו לא העלה לו אלא דבר מועט בכל ימי השותפות הזאת דיו, וחולק בשכר בשוה. ואם היה אריסו, הואיל והוא מטפל בשלו ובשל בעל השדות, אין צריך להעלות לו כלום.

[השגת הראב"ד]: וכן השם בהמה על המפטם וכו' עד יתר על מחצית השכר מותר

אמר אברהם: דבר זה אינו מחוור שהרי אמרו דהיכא דאית ליה בהמה לדידיה סגי ליה בריש עגלא דהיינו דבר מועט ואי לא לא סגי ליה לא במותר שליש ולא בריש עגלא אלא שיש לפרש הא דאמרינן אי אית ליה בהמה לדידיה אמותר שליש קאי אבל ריש עגלא הואיל וראוי הוא לכל אדם סגי ליה בהכי ודבר מועט דקאמר היינו מותר שליש אע"פ שהוא ספק.

הלכה ב

השם עגלים או סייחין או הושיב תרנגולים או שם בהמה על הפטם למחצית שכר, ולא העלה לו שכר, הרי דינו כדין העסק של מעות רואין בכמה שמין הבהמות או הביצים וכמה הרויחו ונוטל המתעסק שני שלישי השכר, ואם הפסידו משלם שליש ההפסד.

הלכה ג

שמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול ויהיה השכר לאמצע, אף על פי שזה מתעסק הרי יש לו ריוח אחר לעצמו בעבודת הבהמות, שהרי שוכר אותה או עובד בה ונהנה בשכרה ובעבודתה. ואין שמין עגל עם אמו ולא סייח עם אמו, שהעגל והסייח אינו עושה כלום ויש בו עסק.

הלכה ד

השם בהמה לחברו, עד מתי חייב לטפל בה?

באתונות שמנה עשר חדש, ובגודרות והן הצאן והבקר, ארבעה ועשרים חדש. ואם בא לחלוק בתוך זמן זה חברו מעכב עליו מפני שנשתתפו סתם. לפי שאינו דומה טפילה של שנה ראשונה שהיא מרובה והריוח מועט, שאינה משתמנת בתחלה אלא בקושי, לטפילה של שנה האחרת שהיא מועט והריוח מרובה, שהרי היא משתמנת הרבה ומוספת בכל יום, לפיכך מעכב עליו עד סוף שנה שנייה. ילדה הבהמה השומה אצלו הרי הולד מכלל הריוח לאמצע, מקום שנהגו לגדל ולדותם יגדלו ואחר כך ימכרו, מקום שנהגו שלא לגדל, חייב המתעסק להטפל בולדות: בדקה שלשים יום, ובגסה חמשים יום, וחולקין. רצה להטפל בהן יתר על זמן זה, שם אותן בפני שלשה ביום שלשים וביום החמשים, וכל שירויחו אחר כך יטול המתעסק שלשה חלקים וחברו רביע הריוח, שהרי יש לו חצי הולד ומפני שנתעסק בחצי של חברו נוטל חצי אותו החצי, הרי שלשה רבעים. ואם לא התנה כן בפני שלשה, הרי מחל והולדות ביניהן בשוה כמות שהן. מקום שנהגו להעלות שכר כתף למעות העסק, מעלין ויהיה כל השכר שנוטל המתעסק בשכר שנושא על כתפו בכלל שכר המעות. וכן אם דרכן להעלות שכר בהמה מעלין לו. מקום שנהגו להעלות שכר ולדות בשכר עמלו מעלין. וכל המתעסק או המשתתף סתם לא ישנה ממנהג המדינה.

[השגת הראב"ד]: מקום שנהגו להעלות וכו'

אמר אברהם: האי פירושא לא נהיר אלא לבהמה כמו למעות כלומר שכר כתף לבהמה כגון עגלים שצריכים לפעמים להוליכן על כתף והוא דבר מועט שאינו מצוי אם נהגו שיטול אותו המתעסק חוץ משכר עמלו שטורח בגידול הבהמות מעלין. עד כאן לשונו.

הלכה ה

ראובן שהיתה לו שדה והוריד שמעון לתוכה לזרעה או לנטעה ולהוציא עליה הוצאות ולמכור הפירות וכל היתר על ההוצאה יהיה ביניהם, בין שהתנו שיחלקו בשוה בין שהתנו שיטול ראובן יתר, בין שהיתה ההוצאה כולה משל ראובן בין שהיתה משל שמעון, בכל זה מותר, ואין כאן אבק ריבית. ושמעון המטפל בעבודת הארץ ובהוצאה ובמכירת הפירות, הוא הנקרא אריס. אריס אומר: למחצה ירדתי, ובעל השדה אומר: לשליש הורדתיו, הולכין אחר מנהג המדינה, וזה שטען שלא כמנהג, עליו להביא ראיה.

הלכה ו

בעל שהוריד אריסין בנכסי אשתו וגרשה, אם היה הבעל אריס, הואיל ונסתלק בעל נסתלקו הם ואין להם מן ההוצאה אלא שיעור השבח ובשבועה. ואם אין הבעל אריס, על דעת [מנהג] הארץ ירדו ושמין להם כאריס.

הלכה ז

האחין או שאר היורשין שלא חלקו ירושת מורישן, אלא כולן משתמשין בה ביחד, הרי הן כשותפין לכל דבר. אחד מן האחין או מן השותפין שנפל לאומנות המלך, הריוח לאמצע. חלה אחד מהן ונתרפא, נתרפא מן האמצע. ואם חלה בפשיעה, כגון שהלך בשלג או בחמה בימי החום עד שחלה וכיוצא בזה, הרי זה מתרפא משל עצמו.

[השגת הראב"ד]: האחין או היורשין וכו' עד הרי הן כשותפין לכל דבר

אמר אברהם: לא האירו דבריו שאם יש להם ממון מבית אמותם אינן שותפין בו וכן בכל ריוח שהרויחו שלא מכח ירושת אביהן עכ"ל.

[השגת הראב"ד]: אחד מן האחין וכו'

אמר אברהם: גם בזה קיצר מאד. עד כאן לשונו.