הלכות מחוסרי כפרה פרק ב
הלכה א
הזב האמור בתורה הוא שכבת זרע הבא מחוליי החללים שהיא מתקבצת בהן. וכשיוצא הזוב אינו יוצא בקושי כשכבת זרע ואין ביציאתו תאוה ולא הנאה, אלא נגרר ויוצא כמו בצק של שעורים כהה כלובן ביצה המוזרת. אבל שכבת זרע לבנה קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת.
הלכה ב
הרואה ראיות הזוב הגורמות לו להיות זב מחמת חולי או אונס וכיוצא בהן אינו זב, שנאמר: זב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא לא מחמת דבר אחר. מכאן אמרו: בשבעה דרכים בודקין את הזב: במאכל, ובמשתה, במשא, ובקפיצה, בחולי, ובמראה, ובהרהור. כיצד?
אכל אכילה גסה, או שתה הרבה, או שאכל או שתה אוכלין או משקין המביאין לידי שכבת זרע, או שנשא משוי כבד, או שקפץ ממקום למקום, ובכלל דבר זה אם הוכה על גבו, או שהיה חולה או שראה אשה והתאוה שכיבתה, או שהרהר בעסקי בעילה אף על פי שלא הרהר בבעילת אשה שהוא מכירה, אם קדם אחד מכל אלו וראה ראייה של זוב תולין בו ואינו מטמא.
הלכה ג
הרואה קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת, שראייה זו של זוב מחמת שכבת זרע היא. וכן למראה ולהרהור תולין בהן מעת לעת, אבל למאכל ולמשתה ולקפיצה ולמשא, תולין בהן כל זמן שמצטער.
הלכה ד
מי שמל ואח"כ ראה זוב בין עכו"ם בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער. עכו"ם שראה קרי ואחר כך נתגייר מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת. קטן, אין תולין לו לא במראה ולא בהרהור, שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב. לפיכך בודקין אותו בחמשה דרכים בלבד.
[השגת הראב”ד]: עכו"ם שראה קרי ואח"כ נתגייר וכו'
אמר אברהם: מפרש בתוספתא אימתי בזמן שנתגייר כשהוא מהול אבל מל ואחר כך ראה תולין לו כל זמן שמצטער.
הלכה ה
וכשם שתולין לקטן בחליו, כך תולין לו בחולי אמו אם היה יונק ממנה או צריך לאמו. במה דברים אמורים שבודקין את הזב בדרכים אלו?
בראייה שנייה של זוב, שבה יעשה זוב, כמו שיתבאר. אבל ראייה ראשונה אפילו ראה אותה באונס, וראייה שנייה מחמת בשרו, הרי זה טמא טומאת זיבות. ואע"פ כן בודקין אותו בראשונה, כדי למנות בה שלש ראיות לחייבו קרבן. ראייה שלישית אין בודקין אותו בה, אלא אפילו ראה אותה מחמת אונס, הואיל ונזקק לטומאה שהרי ראיות שנעשה בהן זב מחמת בשרו היה, לפיכך יתחייב בקרבן.
הלכה ו
הרואה ראייה אחת של זוב, הרי הוא כבעל קרי. ראה שתים, הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן. ראה שלש ראיות, הרי זה זב גמור וחייב בקרבן. ואין בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלש, אלא קרבן בלבד. ודברים אלו כולן דברי קבלה מפי משה רבינו מסיני.
הלכה ז
אחד הרואה שתי ראיות או שלש בשעה אחת זו אחר זו או שראה ראייה בכל יום זה אחר זה, הרי זה זב, לפי שתלה הכתוב את הזבה בימים, שנאמר: כי יזוב זוב דמה ימים רבים, והזב לא תלה אותו בימים.
הלכה ח
ואם הפסיק הזב בין ראייה לראייה יום גמור אינן מצטרפות. כיצד?
ראה ראייה בשבת וראייה שנייה בשני בשבת, אינן מצטרפות ואינו זב. וכן אם ראה ראייה שנייה באחד בשבת וראה ראייה שלישית בשלישי בשבת, אינו חייב בקרבן שאין זו מצטרפת לשתים, שהרי הפסיק ביניהן יום אחד. אבל אם ראה אחת היום ואחת בלילה שלאחריו, הרי אלו מצטרפות. ואין צריך לומר, שאם ראה אחת בלילה ושנייה ביום שהן מצטרפות. וכן אם ראה שלש ראיות בשלשה לילות זה אחר זה, הרי אלו מצטרפות.
הלכה ט
ראיית הזב אין לה שיעור, אלא הרואה כל שהוא טמא, שנאמר: החתים בשרו, כל שהוא ניכר בבשרו מטמא.
הלכה י
היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק, אם יש מתחלת הראייה עד סופה כדי טבילה וספוג או יתר, הרי זו נחשבת כשתי ראיות הואיל והיא ארוכה כשתים. ואם לא היתה ארוכה כשיעור הזה אפילו פסק הזוב בינתיים, הרי זו ראייה אחת. וכן אם היתה ראייה אחת ארוכה כשלש ראיות: שנמצא מתחילתה ועד סופה כשתי טבילות ושני ספוגין, הרי זו נחשבת כשלש ראיות ויביא קרבן.
הלכה יא
ראה ראייה אחת ביום והפסיק כדי טבילה וספוג, ואח"כ ראה שתים, או אחת ארוכה כשתים או שראה שתים או אחת מרובה כשתים והפסיק כדי טבילה וספוג ואחר כך ראה ראייה אחת, הרי זה זב גמור.
הלכה יב
ראה ראייה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחילת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים, הרי אלו שתי ראיות, שהימים מחלקין הראייה. לפיכך הרואה ראייה אחת בין השמשות שהוא ספק מן היום ומן הלילה הרי זה ספק לטומאה.
הלכה יג
ראה ראייה אחת ביום ואחת בין השמשות, הרי זה ודאי לטומאה וספק לקרבן, ומביא קרבן ואינו נאכל.
הלכה יד
[ראה] ראייה אחת בין השמשות [של שבת] וראייה שנייה בין השמשות של מוצאי שבת, הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן: ספק לטומאה, שמא ראייה ראשונה היתה בערב שבת ושנייה במוצאי שבת והרי הפסיק שבת ביניהן ואין כאן זיבות כלל, והרי הוא ספק לקרבן, שמא אחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה שהיא חשובה כשתים והרי ראה שלש ראיות שהוא חייב בקרבן, ולפיכך מביא קרבן ואינו נאכל.