הלכות מחוסרי כפרה פרק ה
הלכה א
אי זהו תנוך אזן?
זה גדר האמצעי. נתן על צדי הבהונות כשר. נתן על צדי צדיהן פסול. בין שנתן השמן על דם האשם עצמו מלמעלה, בין שנתן בצד הדם אפילו נתקנח הדם קודם שיתן השמן על בהונות יצא, שנאמר: על מקום דם האשם. אין לו בוהן יד ימנית או בוהן רגל ימנית או שאין לו אזן ימנית, אין לו טהרה עולמית.
הלכה ב
אשם מצורע ששחטו שלא לשמו, או שלא נתן מדמו על גבי בהונות, הרי זה עולה למזבח וטעון נסכים כנסכי אשם מצורע, וצריך המצורע אשם אחר להכשירו.
הלכה ג
הקדים חטאתו לאשמו, לא יהיה אחר ממרס בדמה, אלא תעובר צורתה ותצא לבית השריפה.
הלכה ד
יש לאדם להביא אשמו היום ולוגו אחר עשרה ימים. ואם רצה לשנות הלוג לאשם מצורע אחר, משנה אע"פ שקדש בכלי. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו, חסר מאחר שיצק, יביא אחר בתחילה.
הלכה ה
יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג, אם עד שלא גמר מתן שבע נשפך הלוג, יביא אחר ויתחיל במתן שבע. גמר מתן שבע ונשפך הלוג, יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות. התחיל בבהונות ונשפך הלוג קודם שיגמור, יביא אחר ויתחיל לכתחילה בבהונות. גמר הבהונות ואח"כ נשפך הלוג קודם שיתן שאר השמן שבכפו על ראש המטהר, אינו צריך להביא לוג אחר, שמתנת הראש אינה מעכבת, שנאמר: והנותר בשמן ומיתר השמן.
הלכה ו
הקדים מתן שמן למתן דם, ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן השמן אחר הדם. הקדים מתן שמן על הבהונות למתן שבע, ימלא הלוג ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע, שנאמר: זאת תהיה תורת המצורע, שתהיה כל תורתו על הסדר.
הלכה ז
נתן שבע המתנות שלא לשמן, לא הורצה והוכשר המצורע.
הלכה ח
מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו, צריך קרבן אחר לצרעת שניה. וכן אם הביא אשמו ונתנגע, צריך קרבן על כל אחת ואחתף אבל אם נתנגע ונרפא והביא צפוריו וחזר ונתנגע ונתרפא והביא צפוריו, קרבן אחד לכולן.
הלכה ט
מצורע שהביא קרבן עני והעשיר, או עשיר והעני קודם שיקריב קרבנותיו, הכל הולך אחר האשם: אם היה בשעת שחיטת האשם עשיר, ישלם קרבן עשיר. ואם היה עני, ישלם קרבן עני.
הלכה י
שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהן ונזרק דם אחת משתי החטאות שלהן, ואחר כך מת אחד מן המצורעים כיצד עושה זה המצורע החי?
להביא חטאת בהמה אינו יכול שמא זו שנזרק דמה חטאתו היא ואין מביאין חטאת בהמה על הספק, ולהביא חטאת העוף אינו יכול, שעשיר שהביא קרבן עני לא יצא, וכיצד יעשה? יכתוב כל נכסיו לאחר ונמצא עני ויביא חטאת העוף מספק ולא תאכל כמו שביארנו, ונמצא אוכל בקדשים.
הלכה יא
עשיר שאמר: קרבנו של מצורע זה עליו והמצורע היה עני, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר: קרבנו של מצורע זה עלי והיה המצורע עשיר, הרי זה מביא על ידו קרבנות עשיר, שהרי זה הנודר חייב בקרבנות עשיר.
סליקו להו הלכות מחוסרי כפרה בס"ד.