הלכות תלמוד תורה פרק ב

הלכה א

מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן  מחרימין את אנשי העיר עד שמושיבין מלמדי תינוקות, ואם לא הושיבו  מחרימין את העיר שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

הלכה ב

מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש, כבן שבע  לפי כח הבן ובנין גופו, ופחות מבן שש אין מכניסים אותו. ומכה אותן המלמד להטיל עליהם אימה, ואינו מכה אותם מכת אויב, מוסר אכזרי  לפיכך לא יכה אותם בשוטים ולא במקלות, אלא ברצועה קטנה. ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצת מן הלילה, כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה. ולא יבטלו התינוקות כלל, חוץ מערבי שבתות וימים טובים בסוף הימים ובימים טובים, אבל בשבת אין קורין בתחלה, אבל שונין בראשון ואין מבטלין התינוקות ואפילו לבנין בית המקדש.

הלכה ג

מלמד התינוקות שהוא מניח התינוקות ויוצא, או שהוא עושה מלאכה אחרת עמהן, או שהוא מתרשל בלימודן, הרי זה בכלל ארור עושה מלאכת ה' רמיה. לפיכך אין ראוי להושיב מלמד אלא בעל יראה, מהיר לקרות ולדקדק.

הלכה ד

ומי שאין לו אשה לא ילמד תינוקות, מפני אמותיהם הבאות אצל בניהם, וכל אשה לא תלמד תינוקות, מפני אבותיהם שהם באים אצל הבנים.

הלכה ה

עשרים וחמשה תינוקות למדים אצל מלמד אחד, היו יותר על עשרים וחמשה עד ארבעים  מושיבין עמו אחר לסייעו בלימודם היו יותר על ארבעים, מעמידין להם שני מלמדי תינוקות.

הלכה ו

מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק. במה דברים אמורים?

כשהיו שניהם בעיר אחת ולא היה הנהר מפסיק ביניהם, אבל מעיר לעיר או מצד הנהר לצדו אפילו באותה העיר  אין מוליכין את הקטן אלא אם כן היה בנין בריא על גבי הנהר, בנין שאינו ראוי ליפול במהרה.

הלכה ז

אחד מבני מבוי שביקש להעשות מלמד  אפילו אחד מבני החצר  אין יכולין שכניו למחות בידו, וכן מלמד תינוקות שבא חבירו ופתח בית ללמד תינוקות בצדו, כדי שיבואו תינוקות אחרים לו, או כדי שיבואו מתינוקות של זה אצל זה  אינו יכול למחות בידו, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.