הלכות תשובה פרק ח

הלכה א

הטובה הצפונה לצדיקים היא: חיי העולם הבא  והיא החיים שאין מות עמהן, והטובה שאין עמה רעה. הוא שכתוב בתורה: למען ייטב לך והארכת ימים. מפי השמועה למדו:

למען ייטב לך  לעולם שכולו טוב, והארכת ימים  לעולם שכולו ארוך

וזהו הוא העולם הבא. שכר הצדיקים הוא  שיזכו לנועם זה ויהיו בטובה זו, ופרעון הרשעים הוא  שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו. וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם  אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה, וזהו כרת הכתובה בתורה, שנאמר: הכרת תכרת הנפש ההיא מפי השמועה למדו:

הכרת  בעולם הזה, תכרת  לעולם הבא,

כלומר, שאותה הנפש שפירשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא, אלא גם מן העולם הבא נכרתת.

הלכה ב

העולם הבא אין בו גוף וגויה  אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף, כמלאכי השרת. הואיל ואין בו גויות  אין בו לא אכילה ולא שתייה, ולא דבר מכל הדברים שגופות בני אדם צריכין להן בעולם הזה, ולא יארע דבר בו מן הדברים שמארעין לגופות בעולם הזה, כגון: ישיבה ועמידה, ושינה ומיתה, ועצב ושחוק וכיוצא בהן.

כך אמרו חכמים הראשונים:

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.

הרי נתברר לך שאין שם גוף, לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזה שאמרו: צדיקים יושבין  דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה, וכן זה שאמרו: עטרותיהן בראשיהן, כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא, מצויה עמהן  והיא העטרה שלהן, כענין שאמר שלמה: בעטרה שעטרה לו אמו והרי הוא אומר: ושמחת עולם על ראשם, ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש  כך עטרה שאמרו חכמים כאן, היא הדעה. ומהו זהו שאמרו נהנין מזיו שכינה?

שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.

[השגת הראב”ד]: העוה"ב אין בו גוף

אמר אברהם: דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז"ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי"א.) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק"ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי"ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ"ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ"א.) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל.

הלכה ג

כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף, אלא  צורת הנפש, שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים, והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה  היא הנקראת נפש בענין זה חיים אלו, לפי שאין עמהם מות  שאין המות אלא ממאורעות הגוף, ואין שם גוף  נקראו צרור החיים, שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים  וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו, והטובה, שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים.

הלכה ד

וכמה שמות נקראו לה דרך משל: הר ה', ומקום קדשו, ודרך הקדש, וחצרות ה', ונועם ה', ואהל ה', והיכל ה', ובית ה', ושער ה', וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה, וקורין לה בכל מקום העולם הבא.

[השגת הראב”ד]: וחכמים קראו לה בדרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה

אמר אברהם: ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה.

הלכה ה

הנקמה שאין נקמה גדולה ממנה, שתכרת הנפש ולא תזכה לאותן החיים, שנאמר: הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה  וזה האבדון הוא שקורין אותו הנביאים דרך משל באר שחת, ואבדון, ותפתה, ועלוקה, וכל לשון כלייה והשחתה קוראין לו לפי שהיא הכלייה שאין אחריה תקומה, וההפסד שאינו חוזר לעולם.

הלכה ו

שמא תקל בעיניך טובה זו ותדמה: שאין שכר המצות והיות האדם שלם בדרכי האמת  אלא להיותו אוכל ושותה מאכלות טובות, ובועל צורות נאות, ולובש בגדי שש ורקמה, ושוכן באהלי שן, ומשתמש בכלי כסף וזהב ודברים הדומים לאלו, כמו שמדמין אלו הערביים הטפשים האוילים השטופים בזמה, אבל החכמים ובעלי דעה ידעו, שכל הדברים האלו  דברי הבאי והבל הם, ואין בהם תועלת. ואינה טובה גדולה אצלנו בעולם הזה, אלא מפני שאנו בעלי גוף וגויה, וכל הדברים האלו צרכי הגוף הם, ואין הנפש מתאוה להם ומחמדתן אלא מפני צורך הגוף, כדי שימצא חפצו ויעמוד על בוריו, ובזמן שאין שם גוף  נמצאו כל הדברים האלו בטלים. הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא, אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה. שאין אנו יודעים בעולם הזה אלא טובת הגוף, ולה אנו מתאוין, אבל אותה הטובה  גדולה עד מאד ואין לה ערך בטובות העולם הזה אלא דרך משל. אבל בדרך האמת שנערוך טובת הנפש בעולם הבא בטובות הגוף בעולם הזה במאכל ובמשתה  אינו כן, אלא אותה הטובה גדולה עד אין חקר ואין לה ערך ודמיון. הוא שאמר דוד: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'.

הלכה ז

וכמה כמה דוד והתאוה לחיי העולם הבא, שנאמר: לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים. כבר הודיעונו החכמים הראשונים, שטובת העולם הבא אין כח באדם להשיגה על בוריה, ואין יודע גדלה ויפיה ועצמה, אלא הקב"ה לבדו, ושכל הטובות שמתנבאים בהם הנביאים לישראל, אינן אלא לדברים שבגוף שנהנין בהן ישראל לימות המשיח, בזמן שתשוב הממשלה לישראל, אבל טובת חיי העולם הבא אין לה ערך ודמיון ולא דמוה הנביאים, כדי שלא יפחתו אותה בדמיון. הוא שישעיהו אמר: עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו, כלומר הטובה שלא ראתה אותה עין נביא, ולא ראה אותה אלא אלהים  עשה אותה האלהים לאדם שמחכה לו.

אמרו חכמים:

כל הנביאים כולן לא ניבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא  עין לא ראתה אלהים זולתך.

הלכה ח

זה שקראו אותו חכמים העולם הבא, לא מפני שאינו מצוי עתה, וזה העולם אובד, ואחר כך יבא אותו העולם  אין הדבר כן! אלא הרי הוא מצוי ועומד, שנאמר: אשר צפנת ליראיך פעלת וגו' ולא קראוהו עולם הבא  אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה, שאנו קיימים בו בגוף ונפש, וזהו הנמצא לכל אדם בראשונה.

[השגת הראב”ד]: זה שקראו וכו'

אמר אברהם: נראה כמכחיש שאין העולם חוזר לתהו ובהו והקב"ה מחדש עולמו ואמרו שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב ונמצא שהוא עולם חדש.