הלכות טוען ונטען - פרק יד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טוען ונטען - פרק יד

הלכות טוען ונטען - פרק יד

הלכה א

כל אלו שאין אכילתן ראיה אם הביאו עדים שמכרו להם הבעלים שדה זו או נתנוה להן במתנה ראייתן ראיה, חוץ מן הגזלן והבעל בנכסי אשתו. באי זה נכסים אמרו?
בנכסי צאן ברזל או בשדה שייחד לה בכתובתה ובשדה שכתב לה בכתובתה ובשדה שנתן לה בשום משלו אבל בנכסי מלוג יש לו ראיה, כמו שבארנו בהלכות אישות.
 
הלכה ב
כיצד הגזלן אין לו ראיה?
כיון שהוחזק גזלן על שדה זו אע"פ שהביא ראיה שהודה הבעל בפני עדים שמכר לו שדה זו ולקח דמים, והבעלים אומרים: לא מכרנו לך אלא מפני היראה הודינו לו, מוציאין את השדה מידו ואין לו כלום. ואם העידו העדים שבפניהם מנה לו כך וכך, מוציאין את השדה מיד הגזלן ומחזירין לו הבעלים את הדמים, כמו שבארנו בהלכות גזלה.
 
הלכה ג
בן האומן ובן האריס וכן האפוטרופוס שאכלו שדה זו שני חזקה, אם טענו שהבעלים מכרו להן או נתנו להן יש להן חזקה. ואם טענו שהיא ירושה להן מאביהם שאכלוה שני חזקה אין להן חזקה. ואם הביאו עדים שהודו הבעלים לאביהן שמכרוה להן או נתנוה, מעמידין את השדה בידן.
 
הלכה ד
בן הגזלן אף על פי שהביא ראיה שהודו הבעלים לאביו שמכר אינה ראיה כמו שבארנו. אבל בן בן הגזלן אפילו בא בטענת אביו יש לו חזקה, בא בטענת אבי אביו אין לו חזקה.
 
הלכה ה
הגויים אפילו אכלה כמה שנים, אין אכילתו ראיה, ואם לא הביא שטר, תחזור השדה לבעלים בלא שום שבועה, שלא תקנו שבועת היסת אלא לישראל. וישראל הבא מחמת הגוי, הרי הוא כגויים שאין אכילתו ראיה.
 
[השגת הראב"ד]: הגויים אפילו אכלה כמה שנים וכו' עד ואין אכילתו ראיה
אמר אברהם: יש כאן שבוש ואומר אני שאם מכרה לישראל שישבע היסת אע"פ שבא מחמת הגויים. עד כאן לשונו.
 
הלכה ו
טען זה הישראל הבא מחמת הגוי ואמר: בפני לקחה הגויים שמכר לי מזה הישראל המערער עלי, הרי זה נאמן וישבע היסת על כך. מתוך שיכול לומר: אני לקחתיה ממך והרי אכלתיה שני חזקה יכול לומר: מפלוני לקחתיה שבפני לקחה ממך.
 
הלכה ז
אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. כיצד?
אכלה בפניו כשהוא קטן שנה אחת ושתים אחר שהגדיל וטען: אתה מכרת לי אתה נתת לי, אין זה כלום עד שיאכל שלש שנים רצופות אחר שהגדיל.
 
[השגת הראב"ד]: אין מחזיקין בנכסי קטן וכו' עד אחר שהגדיל
אמר אברהם: אינו כן אלא אפילו אכלה שלש שנים אחר שהגדיל אינה חזקה וכן נראה מן הגמרא. עד כאן לשונו.
 
הלכה ח
מי שהחזיק בנכסי קטן שנים רבות וטען ואמר: משכונה הן בידי ויש לי חובה עליהן כך וכך, הואיל ואילו רצה אמר: לקוחים הן בידי נאמן, שהרי אינה מוחזקת שהיה לאביו של זה והרי זה גובה משבחה מה שטען ותחזור ליתומים. אבל אם יצא עליה קול שהיא של יתומים אינו נאמן, שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן ותחזור השדה וכל הפירות שאכל ליתומים עד שיגדלו ויעשה עמהן דין.
 
[השגת הראב"ד]: מי שהחזיק בנכסי קטן וכו' עד ותחזור ליתומים
אמר אברהם: נראה מדבריו דמעשה דרבה בר שרשום מוקי לה בשאינה ידועה שהיתה של אביה ואם כן למה ליה למימר מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידו לימא דאי בעי אמר דידי היא ועוד משום קלא מבטלין מגו וחזקה דממונא ואיהו הוה מוחזק ואבוהון דיתמי לא הוה מוחזק אלא ודאי בחזקת אבוהון הות מיהו כיון דאכלה שני חזקה בחיי אבוהון בלא מחאה איכא מגו ואי לאו קלא הוה מהימן במגו והשתא דאיכא קלא לא אמרינן ומוקמי ארעא בחזקת אבהתא והאי דינא דקושטא. עד כאן לשונו.
 
הלכה ט
אכלה שני חזקה בחיי אביהן, מתוך שיכול לומר: לקוחה היא בידי מאביהן נאמן לומר חוב יש לי על אביהן. וגובה אותו מן הפירות וגובהו שלא בשבועה, מתוך שיכול לומר שלי הן.
 
[השגת הראב"ד]: אכלה שני חזקה בחיי אביהם וכו' עד מתוך שיכול לומר שלי היא
אמר אברהם: נראה מדבריו אפילו יצא עליו קול שהיא של יתומים וזהו טעות גדולה דאיהי היא ועוד אני אומר שלא יועיל מגו לגבות לכתחלה בלא שבועה מידי דהוה אנשבע על המשכון שאמרו הגאונים שהוא נשבע ונוטל ורבה בר שרשום דקא בעי למפטר נפשיה משבועה אחר אכילה קאמר בין תבין עד כאן לשונו
 
הלכה י
בורח שברח מחמת סכנת נפשות, כגון שהיה המלך מבקש להמיתו, אין מחזיקין בנכסיו. אפילו אכל המחזיק כמה שנים וטען שלקח, אין אכילתו ראיה, ואין אומרים לבעל השדה: למה לא מחית מפני שהוא מתעסק בנפשו. אבל הבורח מחמת ממון, הרי הוא ככל אדם, ואם לא מיחה מחזיקין בנכסיו.
 
הלכה יא
מחזיקין בנכסי אשת איש. כיצד?
אכלה מקצת שני חזקה בחיי הבעל ושלש שנים אחר מיתת הבעל וטען ואמר: מכרתה לי את ובעליך מעמידין אותה בידו, מתוך שיכול לומר: ממך לקחתיה אחר מות בעליך שהרי אכלה שני חזקה אחר מיתת הבעל ולא מיחת בו. אבל אם אכלה בחיי בעלה כמה שנים ולא אכלה שני חזקה אחר מיתת בעלה, אין לו חזקה.
 
הלכה יב
כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה. כיצד?
הרי שאכל פירות שדה זו כמה שנים ובא המערער ואמר לו: מאין לך שדה זו?
שלי הוא השיבו ואמר לו: איני יודע של מי היא וכיון שלא אמר לי אדם כלום ירדתי לתוכה אין זו חזקה, שהרי לא טען שלקחה ולא שנתנה לו ולא שירשה. ואף על פי שלא טען, אין מוציאין אותה מידו עד שיביא זה המערער עדים שהיא שלו. הביא עדים תחזור לו השדה ומוציאין מזה כל הפירות שאכל. ואין פותחין לזה המחזיק תחלה ואין אומרים: שמא שטר היה לך ואבד עד שיטעון מעצמו, ואם לא טען יחזיר כל הפירות שאכל. וכן האוכל שני חזקה מחמת שיש שטר בידו ונמצא השטר בטל, בטלה החזקה ותחזור השדה עם כל הפירות לבעלים.
 
הלכה יג
הבא מחמת ירושה צריך להביא ראיה שדר אביו בשדה זו או נשתמש בה אפילו יום אחד, וכיון שאכלה הוא שלש שנים מחמת אביו מעמידין אותה בידו. אבל אם לא הביא ראיה שדר בה אביו כלל, תחזור השדה וכל הפירות למערער שיש לו עדים שהוא שלו, שהרי אינו טוען עליו שמכר או נתן לו ולא נודעה קרקע זו לאבותיו. הביא ראיה שנראה בה אביו, אינה כלום שמא בא לבקר אותה ולא קנאה, אלא צריך להביא ראיה שדר אביו בה אפילו יום אחד.
 
הלכה יד
הרי שאכל שדה זו שנים רבות ובא המערער ואמר לו: מה לך ולשדה זו? הודה ואמר לו: יודע אני שהיתה שלך, אבל פלוני מכרה לי והוא לקחה ממך. ואמר לו המערער: פלוני שמכר לך גזלן הוא. הואיל והודה שהוא שלו ושלא לקחה ממנו, תחזור השדה וכל הפירות למערער אע"פ שאין לזה המערער עדים שהיא שלו. וכן כל כיוצא בזה. הביא זה המחזיק עדים שפלוני שמכר לו דר בה אפילו יום אחד או שאמר לו: בפני לקח ממך ואח"כ מכרה לי, מעמידין אותה בידו, שהרי יש לו טענה עם חזקתו ואילו רצה טען ואמר: ממך לקחתיה שהרי יש לו שני חזקה.