הלכות טוען ונטען - פרק ג
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות טוען ונטען - פרק ג

הלכות טוען ונטען - פרק ג

הלכה א

אין מודה במקצת חייב שבועה מן התורה עד שיודה בפרוטה או יתר ויכפור בשתי מעין כסף או יתר. וכמה היא פרוטה?

משקל חצי שעורה של כסף נקי. וכמה הם שתי מעין?

משקל שתים ושלשים שעורות כסף מזוקק.

 

הלכה ב

כל כסף האמור בתורה היא שקל הקדש, והוא עשרים מעה, וכל כסף של דבריהן, ממטבע ירושלים שהיה הסלע שלהן אחד משמנה בו כסף והשאר נחושת, כמו שבארנו. אבל המעה היא היתה כסף נקי אפילו בירושלים והיא כסף של ירושלים. ולפי שזה שהצריכו להיות כפירת הטענה שתי כסף היא מדבריהם, עשו אותה שתי כסף של ירושלים שהן שתי מעין ולא עשו אותה שני שקלים בשקל הקדש. זהו הדבר הנראה בשעור כפירת הטענה. ורבותי הורו: שכפירת הטענה הוא משקל תשע עשרה שעורות וחצי שעורה מן הכסף, ויש לי כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו עד שיצא להם זה החשבון. ויראה לי שהוא טעות.

 

הלכה ג

שתי מעין ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב. אין לך בידי אלא שתי פרוטות פטור, מפני שכפר בפחות משתי מעין. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חצי פרוטה פטור, שכל המודה בפחות מפרוטה כאילו לא הודה בכלום.

 

הלכה ד

מאה תמרים יש לי בידך אין לך בידי אלא תשעים, רואים: אם היו שוין שם העשר שכפר בהן שתי מעין נשבע, ואם לאו פטור. חמשה או ששה אגוזים יש לי בידך אין לך [בידי] אלא אגוז אחד, רואין: אם שוה האחד פרוטה נשבע, ואם לאו פטור, וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ה

במה דברים אמורים?

בכסף או במיני סחורות ופירות וכיוצא בהן, אבל הכלים אין משערין את דמיהן ואפילו הן עשר מחטין בפרוטה וטענו שתי מחטין הודה באחת וכפר באחת חייב, שנאמר: כסף או כלים כל הכלים ככסף. טענו כסף וכלים והודה בכלים וכפר בכסף, אם יש בכפירה שתי מעין חייב, ואם לאו פטור. הודה בכסף וכפר בכלים, אם הודה בפרוטה חייב, וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ו

העיד עליו עד אחד אפילו לא כפר אלא פרוטה, הרי זה נשבע, שכל מי ששנים מחייבים אותו ממון אחד מחייבו שבועה. כיצד?

פרוטה או שוה פרוטה יש לי בידך אין לך בידי כלום, ועד אחד מעיד שיש לו, הרי זה נשבע. וכן בשבועת השומרים אפילו הפקיד אצלו פרוטה או שוה פרוטה וטען שאבדה נשבע. וכל פחות מפרוטה, אינו ממון ואין בית דין נזקקין לו. וכן כל הנשבעין ונוטלין נשבעין ונוטלין מפרוטה ומעלה.

 

הלכה ז

הורו רבותי שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף, ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואח"כ ישבע התובע בתקנת חכמים ויטול, שהרי הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם כפירת שתי מעין ואחר כך ישבע מספק.

 

[השגת הראב"ד]: הורו רבותי שהנשבעין וכו' עד ישבע מספק

אמר אברהם: ומה יעשה השכיר העני שהשכיר עצמו במעה או בפונדיון ילך בפחי נפש אבל הדמיון שדימה והלמוד שלמד מן הנשבעין בטענת ספק שהצריכו להם כפירת שתי כסף אינו דמיון כלל שזה נשבע להפטר ועל כרחו הוא נשבע וזה שנשבע ליטול מדעתו הוא נשבע כדי ליטול ואפילו על פרוטה ואולי אפילו היה שכרו פחות מפרוטה. עד כאן לשונו.

 

הלכה ח

אין מודה במקצת חייב שבועה עד שתהיה הודיה ממין הטענה. כיצד?

כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך חטים חייב. אבל אם אמר לו אין לך בידי אלא כור של שעורים פטור, שהמין שטענו לא הודה לו בו והמין שהודה לו בו לא טענו. דינר זהב יש לי בידך פקדון לא הפקדת אצלי אלא דינר כסף, מעה כסף הפקדתי אצלך לא הפקדת אצלי אלא פרוטה פטור, שטענו מין אחד והודה לו במין אחר, וכן אם אמר לו: עשרה דינרים מצריות הפקדתי אצלך לא הפקדת אצלי אלא עשרה צוריות פטור, וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה ט

מנורה גדולה יש לי בידך אין לך בידי אלא מנורה קטנה הרי זה פטור. אבל אם טענו מנורה בת עשר ליטרין והודה לו במנורה בת חמש ליטרין הרי זה מודה במקצת, מפני שיכול לגררה ולהעמידה על חמש. וכן אם טענו אזור גדול ואמר לו: אין לך בידי אלא אזור קטן פטור, אבל אם טענו יריעה בת עשרים אמה והודה לו ביריעה בת עשר אמות, הרי זה נשבע מפני שיכול לחתכה ולהעמידה על עשר, וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה י

כור חטים יש לי בידך אין לך בידי אלא כור שעורים, פטור אף מדמי שעורים. שהרי אומר לו: אין לי בידך שעורים, ונמצא זה דומה למי שאמר לחברו בבית דין: מנה לך בידי ואומר לו האחר: אין לי בידך, שאין בית דין מחייבין אותו ליתן לו כלום. ואם תפס התובע דמי השעורים אין מוציאין מידו.

 

הלכה יא

הטוען את חברו שני מינין והודה באחד מהן, הרי ההודיה ממון הטענה ונשבע. כיצד?

כגון כור חטין וכור שעורין יש לי בידך אין לך בידי אלא כור חטין חייב. התחיל הטוען ואמר: כור חטין יש לי בידך וקודם שישלים דבריו ואמר כור שעורים יש לי בידך אמר לו הנטען: אין לך בידי אלא כור שעורים, אם נראה לדיינין שהנטען הערים חייב שבועה, ואם לפי תומו פטור.

 

הלכה יב

כור חטין יש לי בידך אמר לו: הן, וכור שעורים אמר לו: אין לך בידי שעורין, הרי זה פטור ואין זה מודה במקצת עד שיאמר לו בבת אחת: כור חטים וכור שעורין יש לי בידך, ואמר לו הנטען: אין לך בידי אלא כור שעורים, וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה יג

מלא עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין בלא שמן פטור, שהרי טענו שמן והודה לו בחרסים. עשרה כדין שמן יש לי בידך אין לך בידי אלא עשרה כדין ריקנין חייב שבועה, שהרי טענו הכדין והשמן והודה לו בכדין. וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה יד

מנה לי אצלך הלואה, לא היו דברים מעולם ולא לויתי ממך אבל חמשים דינרין יש לך בידי פקדון או משום נזק וכיוצא בו, הורו רבותי שזה מודה במקצת וישבע. שהרי טענו שהוא חייב לו מאה והודה לו שהוא חייב חמשים, ומה לי נתחייב לו משום הלואה או משום פקדון או משום נזק. ולזה דעתי נוטה.

 

[השגת הראב"ד]: מנה לי אצלך וכו' עד ולזה דעתי נוטה

אמר אברהם: ואני מורה ובא שאם טענו מנה מלוה ומנה פקדון והודה באחד וכפר באחד אין זה מודה במקצת הטענה שהלואה ופקדון שתי טענות הן ויש בידי ראיה על זה וה"ה שאין בזה מקצת הודאה. עד כאן לשונו.

 

הלכה טו

מנה וכלי יש לי בידך אין לך בידי אלא הכלי והא לך, הרי זה פטור ונשבע היסת שאין לו אצלו אלא זה. אמר בעל הכלי: אין זה הכלי, כולל בשבועתו שזה כליו. הודה הנטען שאין זה כליו ונתחלף לו באחר, הרי זה חייב שבועה. כל מקום שנאמר בענין זה פטור, הרי זה פטור משבועת התורה וחייב שבועת היסת, כמו שבארנו כמה פעמים.