הלכות אבל פרק יג
הלכה א
כיצד מנחמין את האבלים?
אחר שקוברין את המת מתקבצין האבלים ועומדין בצד בית הקברות, וכל המלוין את המת עומדין סביב להן שורה לפני שורה ואין שורה פחותה מעשרה ואין אבלים מן המנין.
הלכה ב
האבלים עומדין לשמאל המנחמין, וכל המנחמין באין אצל האבלים אחד אחד ואומרים להן: תנוחמו מן השמים, ואח"כ הולך האבל לביתו וכל יום ויום משבעת ימי אבלות באין בני אדם לנחמו, בין שבאו פנים חדשות בין שלא באו.
הלכה ג
האבל מיסב בראש. ואין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע, שנאמר: וישבו אתו לארץ. ואין רשאין לומר דבר עד שיפתח האבל את פיו תחלה, שנאמר: ואין דובר אליו דבר. וכתיב אחרי כן פתח איוב את פיהו וגו' ויען אליפז. וכיון שנענע בראשו שוב אין המנחמין רשאין לישב אצלו, שלא יטריחוהו יותר מדאי.
הלכה ד
מת שאין לו אבלים להתנחם, באים עשרה בני אדם כשרין ויושבין במקומו כל שבעת ימי האבילות, ושאר העם מתקבצין עליהן ואם לא היו שם עשרה קבועין בכל יום ויום, מתקבצין עשרה משאר העם ויושבין במקומו.
[השגת הראב”ד]: מת שאין לו וכו' עד מתקבצין עשרה משאר העם ויושבין במקומו
אמר אברהם: זה אין לו שורש.
הלכה ה
הכל חייבין לעמוד בפני נשיא, חוץ מאבל וחולה. ולכל העומד מפניו אומר לו: שב, חוץ מאבל וחולה, שמשמע: ישב באבלו, ישב בחליו.
הלכה ו
מכבדין ומרבצין בבית האבל, ומדיחין קערות וכוסות וקיתונות וצלוחיות ומדליקין את הנרות, אבל אין מביאין שם לא את המוגמר ולא את הבשמים.
הלכה ז
אין מוליכין לבית האבל המאכל שמברין בו לא בכלי כסף ולא בכלי שעם וכיוצא בהן, אלא בכלי נסרים של ערבה קלופה וכיוצא בהן שלא לבייש את מי שאין לו. ואין משקין בזכוכית לבנה אלא בצבועה, שלא לבייש את העניים שאין יינותיהן טובות.
הלכה ח
אין שותין בבית האבל יתר על עשרה כוסות לכל אחד ואחד. שלשה קודם אכילה, ושלשה בתוך אכילה, וארבעה לאחר אכילה ולא יוסיף שמא ישתכר.
הלכה ט
אין אומרין שמועה והגדה בבית האבל, אלא יושבין דוין. וכן אין אומרין בפני המת אלא דברים של מת, אבל לעסוק בדברי תורה בפניו או בבית הקברות אסור.
הלכה י
אין בוכין על המת יתר משלשה ימים, ואין מספידין יתר משבעה. במה דברים אמורים?
בשאר העם, אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתן. ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום, שאין לנו גדול ממשה רבינו וכתיב: ויתמו ימי בכי אבל משה וכן אין מספידין יתר על שנים עשר חדש. אין לנו בחכמה גדול מרבינו הקדוש ושנים עשר חדש בלבד נספד. וכן חכם שבאה שמועתו לאחר שנים עשר חדש אין סופדין אותו.
הלכה יא
אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר: אל תבכו למת ואל תנודו לו, כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש. אלא כיצד יעשה?
שלשה לבכי שבעה להספד שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים.
הלכה יב
כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה. ואחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה. כל שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו על צוארו, ומשלשה ועד שבעה [כאילו היא] מונחת בקרן זוית, מכאן ואילך [כאילו] עוברת כנגדו בשוק. כל זה להכין עצמו ויחזור ויעור משנתו. והרי הוא אומר: הכיתה אותם ולא חלו מכלל שצריך להקיץ ולחול.