הלכות סנהדרין פרק ח
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות סנהדרין פרק ח

הלכות סנהדרין  פרק ח

הלכה א

בית דין שנחלקו מקצתם אומרים זכאי ומקצתם אומרים חייב, הולכין אחר הרוב, וזו מצות עשה של תורה, שנאמר: אחרי רבים להטות. במה דברים אמורים?

בדיני ממונות ובשאר דיני אסור ומותר וטמא וטהור וכיוצא בהן. אבל בדיני נפשות אם נחלקו בזה החוטא אם יהרג או לא יהרג, אם היו הרוב מזכים – זכאי, ואם היו הרוב מחייבין אינו נהרג עד שיהיו המחייבין יתר על המזכים שנים. מפי השמועה למדו שעל זה הזהירה תורה ואמרה: לא תהיה אחרי רבים לרעות, כלומר: אם הרוב נוטים לרעה, להרוג, לא תהיה אחריהם עד שיטו הטייה גדולה ויוסיפו המחייבין שנים, שנאמר: לנטות אחרי רבים להטות הטייתך לטובה, על פי אחד, לרעה על פי שנים. וכל אלו הדברים קבלה הם.

 

הלכה ב

בית דין של שלשה שנחלקו: שנים אומרים: זכאי ואחד אומר: חייב, הרי זה זכאי. שנים אומרים: חייב ואחד אומר: זכאי, הרי זה חייב. אחד אומר: זכאי ואחד אומר חייב, ואחד אומר איני יודע, או שאמרו שנים זכאי או חייב, והשלישי אומר: איני יודע, יוסיפו הדיינים שנים, נמצאו חמשה נושאים ונותנים בדבר אמרו שלשה מהם: זכאי ושנים אומרים: חייב הרי זה זכאי. אמרו שלשה: חייב ושנים: זכאי הרי זה חייב. אמרו שנים מהם: זכאי ושנים מהם: חייב ואחד אומר איני יודע, מוסיפין שנים, אבל אם אמרו ארבעה זכאי או חייב, ואחד אומר איני יודע, או שאמרו שלשה זכאי ואחד חייב ואמר אחד איני יודע, בין שהיה זה שאמר איני יודע הוא שאמר איני יודע בתחלה בין שאמר אחר, הולכים אחר הרוב. היו מחצה למחצה ואחד אומר איני יודע, הרי אלו מוסיפין שנים אחרים. וכן אם נסתפק הדבר מוסיפין והולכין עד שבעים ואחד הגיעו לשבעים ואחד. ואמרו שלשים וחמשה חייב ושלשים וחמשה זכאי ואחד אומר איני יודע, נושאים ונותנים עמו עד שיחזור לדברי הצד האחד ונמצאו שלשים וששה מזכים או מחייבין. ואם לא חזר לא הוא ולא אחד מהן הרי הדבר ספק ומעמידין את הממון בחזקת בעליו.

 

[השגת הראב”ד]: נמצאו חמשה נושאים ונותנים בדבר וכו' עד הולכין אחר הרוב

אמר אברהם: אני רואה בגמרא שאותו שאמר איני יודע אינו מן המנין ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה נמצא לאחר שהוסיפו אינן אלא ארבעה ועוד הראשון הרי הוא אומר איני יודע ואינו לא מזכה ולא מחייב בידוע שטעה בלשון התוספתא או שהגיעה לידו בטעות ואם אמר אחד מהן איני יודע והשלשה שנים מזכין או מחייבין ואחד חולק לפי דבריו ילכו אחר הרוב שהרי נשאר שם ב"ד ואם לא אמר אחד איני יודע והיו שנים כנגד שנים דנין אלו כנגד אלו ואם לא חזר אחד מהן יעמוד הממון במקומו ומגיעין לעולם לשבעים ואחד אלא שבלשון התוספתא מוכיח שאף בדיני ממונות מוסיפין והולכין עד שיגמר הדין ואין גמר הדין אלא אחר הרוב אבל ספק אינו גמר דין מ"מ עד שבעים ואחד ולא יותר וזה המחבר לקח מן התוספתא וחיסר ממנה אחד אומר זכאי ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד פירוש זה שאמר איני יודע מן הנוספים הוא וטעם יפה הוא. עד כאן לשונו.

 

הלכה ג

כל מי שאמר: איני יודע, אינו צריך לתת טעם לדבריו ולהודיע מאי זה טעם בא לו הספק כדרך שמראה המזכה מאי זה טעם מזכה והמחייב מאי זה טעם מחייב.