הלכות כלים פרק ד

הלכה א

שלש מדות בכלי עץ שאינן עשויין לקבלה כל כלי עץ העשוי לתשמיש אדם בלבד כגון הסולם טהור ואינו מקבל טומאה כלל ולא רבוהו חכמים לטומאה וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים והאדם כגון השלחן והטבלא והמטה וכיוצא בהן מקבלין טומאה ומניין שהן לתשמיש אדם ותשמיש משמשיו שהרי מניח הקערות על השלחן והכוסות על הטבלא והמצעות על המטה וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים בלבד שהרי הוא משמש משמשי אדם אם לא היה משמש את הכלים אלא בשעת מלאכה בלבד הרי זה טהור מכלום כגון מנורה של עץ שמשמשת הנר בשעת הדלקה וכן והוא כלי שמניחין תחת הכלים בשעת מלאכה והדפוסין כולן ואם היה משמש את הכלים בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה הרי זה מקבל טומאה כגון כסוי הקפצה וכיוצא בו ותיק הסייף והסכין והרומח והמספריים והתער והמכחול והמכתב ובית הכוחל ותיק טבלא וסקרוטיא ובית החיצים ובית הפגוזות ותיק חלילים כל אלו וכיוצא בהן אף על פי שאינן אלא משמשי כלים מקבלין טומאה שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה אבל כיסוי קמטרא וכיסוי תיבה וכיסוי טני והמכבש של חרש והכסא שתחת התיבה והקמתין שלה והקלב שבונין עליו תיק הספר ובית הנגר והמנעול והמזוזה ותיק נבלים והכינורות והקלב של גודלי מצנפת ודפוס של תפילין וסוס של עץ של זמר שמשחקין בו ורביעית המקוננת וגנונת העני וסמוכות המטה ונקליטי המטה וחמור שתחת המטה כל אלו וכיוצא בהן טהורין מפני שהן משמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד.

[השגת הראב”ד]: והקלב שבונין עליו תיק הספר

אמר אברהם: לא ידעתי מהו זה ואינו במשנה נמנה עם כל אלה אבל מנו אותו בת"כ עם הסולם והנחותא והוא כעין סולם הכתפי עושין למשאותם והקלב בלשון המשנה והאימום

[השגת הראב”ד]: מפני שהם משמשי הכלים

אמר אברהם: יש מאלו הרבה שטהרתן מפני שהכלים עצמן משמשין עם הקרקע לפיכך התיקון שלהם וכיסוייהם טהורין אלא שרצה התנא לחבר הטהורין.

הלכה ב

מלבן המטה אם היה מלובש בפיקות ויש לו רגלים שמחברן עם המטה הרי זה מתטמא עם המטה שהרי נותנין אותו בפני המטה והרי הוא כאחד מאבריה נתנו על שתי לשונות והרי הוא גבוה על המטה אע"פ שמסורג בחבלים הואיל ואין לו רגלים טהור מפני שהוא ממשמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד כמלבני בני לוי שתולין בהם כנורותיהן וכלי השיר שהן טהורין.

[השגת הראב”ד]: מפני שהוא ממשמשי הכלים

אמר אברהם: לישנא דתוספתא מפני שאינו עושה מלאכה בגופו כלומר סומך את הבגדים שלא יפלו לארץ.

הלכה ג

מכבש של שכף שמותח עליו את העור טהור מפני שמניח עליו את האבן במקום החקוק שיש בו ומשמש עליו ונמצא עשוי לשמש את הכלים בשעת מלאכה ואינו מתטמא משום קיבול שהרי החקק שבו עשוי להתמלאות באבן.

[השגת הראב”ד]: מכבש של שכף פי' אושכף

אמר אברהם: זו המימרא מצאתיה בתוס' כלים לטהר וגם מצאתיה בתוספתא כלים בענין אחר מכבש של שכף בזמן שהוא קבוע חיבור אחד לטומאה ולהזאה נוטל ונותן אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ואפשר שיהיו במכבש של אשכפים שני עניינים.

הלכה ד

חפויי המטה טהורין וכן כל החפויין בין שהיו של עץ או של עצם או של עור או של מת כת טהורין שנא' אשר יעשה מלאכה בהן פרט לחפויי הכלים וכן כלי עץ או עצם שיש בהן בית קיבול שציפם במתכת טהורים ואין מקבלין טומאה מאחר שציפם ביטלן והציפוי עצמו טהור כמו שביארנו.

[השגת הראב”ד]: וכן כלי עץ או עצם כו'

אמר אברהם: לא ידעתי מהו ולא מצאתי לזה שורש ואדרבה ראוי להיות בהיפך אם לא היה לכלי בית קבול וצפהו במתכת וקבל טומאה ע"י צפויין וכן מצינו במקצת מקומות שהכלי בטל לגבי ציפוי.

הלכה ה

העושה כלי מקצתו מן העץ ומקצתו מן המתכת אם היה היה העץ משמש המתכת מקבל טומאה ואם היתה המתכת משמשת את העץ הכל טהור כיצד מפתח של עץ ושיניו ממתכת אפילו שן אחד הרי זה מקבל טומאה היתה היא ממתכת ושיניים שלו מעץ הכל טהור.

הלכה ו

טבעת של מתכת וחותמה של אלמוג טמאה היתה של אלמוג וחותמו של מתכת הרי זה אינה מקבלת טומאה.

הלכה ז

השן של מתכת או החותם מקבל טומאה בפני עצמו אם לא היה מחובר לעץ וכן המעבד והמזרה והמגוב והמסרק של ראש שניטלה אחד משיניהן ועשאה של מתכת הרי אלו מקבלין טומאה.

הלכה ח

מקל שעשה בראשו מסמר כמין רמון כדי שיהיה אוחז בו אינו מקבל טומאה עשאהו שלא תהיה הארץ אוכלת את העץ מקבלת טומאה.

הלכה ט

וכן מקל שקבע בו מסמרים כדי להכות בו מקבל טומאה שנמצא העץ משמש את המתכת עשאן לנוי אינו מקבל טומאה שהרי המתכת משמשת את העץ.

הלכה י

וכן מנקיות של מתכת שקבען במקל או בדלת לנוי טהורות וכן כל כיוצא בזה משאר הכלים.