הלכות פרה אדומה פרק ו
הלכה א
המים שנותנין עליו אפר הפרה אין ממלאין אותן אלא בכלי ומן המעיינות או מן הנהרות המושכין שנאמר: ונתן עליו מים חיים אל כלי ונתינת אפר הפרה על המים שנתמלאו הוא הנקרא קידוש והמים האלו שניתן עליהן האפר הן הנקראין מי חטאת ומים מקודשין והם שקראן הכתוב מי נדה.
הלכה ב
הכל כשרים למלאות המים חוץ מחרש שוטה וקטן והכל כשרין לקדש חוץ מחרש שוטה וקטן ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי ואין מזין אלא מכלי והמילוי והקידוש כשרין בלילה אבל אין מזין ואין טובלין אלא ביום וכל היום כשר להזאה ולטבילה.
[השגת הראב”ד]: אבל אין מזין ולא טובלין
אמר אברהם: במשנה מפרש על טבילת האזוב במים.
הלכה ג
בכל הכלים ממלאין ומזין ומקדשין אפילו בכלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ובספינה ואחד כלי חרס ואחד כל הכלים אבל אין ממלאין ואין מקדשין ולא מזין בדפנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא בחפניו ולא בביצת התרנגולת ולא בשוקת שבסלע אבל ביצת היוצרים כשירה מפני שהיא כלי אדמה.
הלכה ד
שולי כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם אין מקדשין בהן עד שישוף אותן ויתקנם ויעשם כלים בפני עצמן וכן מגופה שהתקינה להיות כלי מקדשין בה וביצת הנעמית כשירה לקדש בה ואין צריך לומר שכשירה למלאות בה ולהזות ממנה.
הלכה ה
כלי שחיברו בארץ או בסלע אפילו חיברו בסיד מקדשין בו ומזין ממנו עשה עטרה של טיט סביב לכלי והמים שבכלי צפין עד שהלכו לעטרה אם ניטלת העטרה עם הכלי הרי המים שבתוכה כשרים שהרי הן בכלי אדמה ואם לאו הרי הן כמי שהקיף עטרה של טיט בסלע או על הארץ ומילא אותה מים שהן פסולין מפני שאינן בכלי.
הלכה ו
כלי חרס שניקב בכונס משקה אין ממלאין ומקדשין בו אבל אם ניקב במוציא משקה מקדשין בו.
הלכה ז
כלי שניקב מלמטה וסתמו בסמרטוטין פסול שהמים שבו אינן על עיגול הכלי אלא על הפקק היה נקוב מן הצד ופקקו הרי זה כשר למלאות ולקדש ולהזות ממנו.
הלכה ח
הזולף מים מן המעיין בידיו וברגליו ובחרסים ונתן לתוך החבית פסולין מפני שלא נתמלאו בכלי נתן את החבית במים ודחק המים בידיו או ברגליו או בעלי ירקות כדי שיעברו לחבית הרי אלו פסולין וכן אם שקעו במים כדי שיגברו המים ויעלו וישפכו לחבית פסולין ואם עשה כן בעלי קנים או בעלי אגוז הרי המים כשירים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה אם סייע בו המים כדי שימלאו הכלי המים פסולין ואם סייע בדבר שאינו מקבל טומאה כשרים.
הלכה ט
המפנה המעיין לתוך הגת או לתוך הגבא וחזר ומילא בכלי מאותו הגבא או הגת פסולים שהרי צריך שתהיה לקיחת המים מן המעיין בכלי בתחלה.
הלכה י
הים הגדול כמקוה ואינו כמעיין לפיכך אין ממלאין ממנו לקידוש וכל הנהרות פסולין לקדש מהן מי חטאת ושאר הימים כמעיין.
[השגת הראב”ד]: וכל הנהרות פסולין
אמר אברהם: תמה אני על זה האיש שהניח המשנה בעבור התוספתא כי במשנה לא פסל אלא מי קרמיון ופיגה מפני שהן מי ביצים ומי הירדן והירמוך מפני שהן מי תערובות אבל שאר הנהרות לא פסל שאין מתערבין בהן מי גשמים מחצה ואולי מפני שראה אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי והוא סבור שעל הנהרות שבעולם אמרו וכי ראו הם כל הנהרות שבעולם אלא לא אמרו כי אם על נהרות ארץ ישראל והם פרת וארבעה נהרות הללו שהוזכרו במשנה שמקיפין אותה
הלכה יא
והמים הנגררין משאר הימים והן הנקראין זוחלין פסולין והזוחלין מן המעיין הרי הם כמעיין וכשרים.
הלכה יב
מים המוכין והמכזבין פסולין ואלו הן המוכין המלוחים או הפושרים והמכזבים הם המעיינו' שפעמים מקירין ופעמים חרבין ויבשין אפילו היו חרבין פעם אחת לשבע שנים פסולין אבל אם היו חרבין בשני בצורת או לשנים רבות יתר משבע או שהיו מימיהן פעמים מרובין ופעמים מועטין ואינן חרבין הרי אלו כשרים ומעיין היוצא בתחלה כשר ואינו צריך לבדוק שמא יכזב.
הלכה יג
מי ביצים ומי הירדן ומי הירמוך פסולין מפני שהן מי התערובות ואלו הן מי התערובות מים כשרים לקידוש שנתערבו במים פסולין אין ממלאין מתערובת שניהם אבל מים כשרים שנתערבו במים כשרים כגון מימי שתי המעיינות שנתערבו ונמשכו ממלאין מהן.
הלכה יד
המים שנשתנו שינויין מחמת עצמן כשרין.
הלכה טו
באר שנפל לתוכה חרסית או אדמה ונעשו מימיה עכורין ממלא ממנה וא"צ להמתין נפל לתוכה שטף של מימי גשמים ימתין עד שתיצל.
הלכה טז
אמת המים הבאה מרחוק הואיל ותחילתה מן המעין כשירה למלאות ממנה ובלבד שישמרנה שלא יפסקנה אדם ונמצא ממלא מן המים שפסקו תחילתן מן המעין שהן פסולין.