הלכות טומאת מת פרק יח
הלכה א
אדם שהאהיל בידו אחת על המת והאהיל בשנייה על הכלים, או שנגע במת והאהיל על הכלים, אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאין. ואם לאו – טהורין. וכן שני בתים ובהם שני חצאי זיתים ופשט ידו לבית זה וידו השנייה לבית השני, אם יש בידו פותח, טפח עירב את הטומאה ונעשה הכל כאהל אחד ונטמא הוא והבתים, ואם לאו אינו מביא את הטומאה.
הלכה ב
אדם שהשקיף בעד החלון והאהיל על הטומאה, מביא את הטומאה לבית ונטמא כל הבית. היה מוטל על האסקופה ומקצתו בתוך הבית ומקצתו בחוץ והאהילה טומאה על מקצתו שבחוץ, הבית טמא, מפני שהאדם חלול ויש בו גובה טפח, וכיון שהאהילה טומאה עליו הרי זה כמאהיל עליה ומביא את הטומאה. וכן אם היתה טומאה בבית והאהילו טהורין על מקצתו שבחוץ הרי אלו טמאין, מפני שהוא כמאהיל על הטומאה והאדם מביא ואינו חוצץ, כמו שביארנו.
הלכה ג
נושאי המת שעברו בו תחת האכסדרה והגיף אחד מהן את הדלת וסמכו במפתח כדי שלא יטמא הבית, וכן אם היה אדם מבפנים או מבחוץ סומך הדלת: אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו, הבית טהור, ואם לאו - הבית טמא, לפי שנמצא האדם הוא שחצץ בפני הטומאה, והאדם והכלים מביאין ואינן חוצצין, כמו שביארנו.
הלכה ד
תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו נושאי המת על עינו הקמורה, התנור טמא והבית טהור, שהרי אין התנור גבוה מעל הארץ כדי שיביא טומאה לבית. מגדל הבא במדה שהוא עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ, טומאה בתוכו, הבית טהור. טומאה בבית, מה שבתוכו טמא, שהרי הוא פתוח בתוך הפתח ודרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס. היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו ויוצאת פחות מטפח ואינה נשמטת וטומאה שם בתוכה כנגד הקורות, הבית טהור, שאף על פי שהיא יוצאה אינה נשמטת ואינה יוצאת טפח, והוא שיהיה בה טפח על רום טפח חלול. אבל אם אין במוכני חלל טפח, הרי הטומאה רצוצה בתוך הבית והבית טמא. היה המגדל עומד בתוך הבית והטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו, אע"פ שאין ביציאתו פותח טפח, הבית טמא, טומאה בבית, מה שבתוכו טהור שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס.
[השגת הראב”ד]: שאין התנור גבוה מעל הארץ
אמר אברהם: זה הטעם אינו כלום שב"ש למה מטמאים את הכל ועוד שהתוספתא מפרשא שאין התנור טמא אלא בעין גבוה טפח ורוחב טפח אלא הטעם לב"ש מפני שהמת מתאהל על אויר עינו של תנור והעין מביא טומאה לתנור והתנור כיון שהוא טמא אינו חוצץ וכאילו נכנסה הטומאה לאויר הבית וב"ה סברי דיו לאויר העין שיטמא את התנור אבל לא נחשוב אויר העין כאויר הבית ור"ע סבר הכל טהור ואויר העין כאויר התנור למי שמאהיל עליו ואם נתן על אויר העין נסר שהוא רחב וארוך אף על פי שאין בקימורו רוחב טפח בקעה טומאה את הנסר שאין הנסר מציל אלא בצמיד פתיל ועוד שהנסר משופע ועולה ומקבל טומאה ואינו חוצץ ומביא את הטומאה לתנור תוספתא.
הלכה ה
כלים שבין המגדל ובין הארץ, שבינו ובין הכותל ושבינו ובין הקורות, אם יש שם פותח טפח טמאים, ואם לאו טהורים, שהרי אנו רואים את הקורות כאילו הן יורדות וסותמות.
[השגת הראב”ד]: כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל וכו' אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורים
אמר אברהם: לא כל הענינים שוים כשהכלים בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות די להם באותו פותח טפח להביא טומאה לכלי שבאמצע אבל כשהכלים בינו ובין הכותל לא תביא להם טומאה באותו חלל טפח בלבד עד שיהא ג"כ פותח טפח או מלמעלה או מלמטה.
הלכה ו
היתה טומאה תחת המגדל בינו ובין הארץ, או בינו ובין הקורות, או בינו ובין הכותל, בין שיש שם חלל טפח בין שאין שם, הבית טמא. היה עומד באויר וטומאה בתוכו, כלים שבעביו טהורים, טומאה בעביו, כלים שבתוכו טהורים.
הלכה ז
כל שיפועי אהלים כאהלים כיצד?
אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע וטומאה באהל, כלים שתחת השיפוע טמאים. טומאה תחת השיפוע, כלים שבאהל טמאים. הטומאה תוך השיפוע, הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה, והנוגע בשיפוע מאחריו, טמא טומאת ערב, נעשה השיפוע מאחריו כאילו הוא כלי שנגע באהל. היתה הטומאה על אחורי השיפוע, הנוגע בו מאחוריו טמא טומאת שבעה והנוגע בשיפוע בתוכו, טמא טומאת ערב. כחצי זית מתוכו וכחצי זית מאחוריו, הנוגע בו בין מתוכו בין מאחוריו, טמא טומאת ערב, והאהל עצמו טמא טומאת שבעה.
[השגת הראב”ד]: תוך השיפוע הנוגע בו וכו'
אמר אברהם: איני יודע מה ראה לפרש מתוכו מתוך השיפוע ולפי דבריו שיחשוב אחוריו ככלי שני לגבי תוכו ואם כן באהל עצמו אמר כן אבל לא בשיפוע ולא באהל אין נחת בפירושו שיחשבו כשני כלים למנות בהן ראשון ושני ואני אומר שאין שנים טמאים טומאת שבעה בשום דבר אלא או בחרב או בחיבורין או חבור אדם באדם או חבור אדם במת וחיבור לאדם במת הוא העיקר מן התורה ועל זה הדרך אני מפרש את המשנה כשהטומאה בתוך האהל הנוגע בו מתוכו טמא אפילו יהפך מן האהל מתוכו לחוץ טמא שבעה מפני שהוא בחיבורין אבל נגע מבחוץ טמא טומאת ערב שאינה חיבורים ואע"פ שאין אומרים כן בשאר כלים שאין הצדדים נחלקים גבי אהל שאינו עשוי אלא לתוכו וכשהטומאה מבחוץ טמא שבעה שזה חיבור אבל נגע מבפנים טמא טומאת ערב שאינה חבורים וכשהטומאה כחצי זית בפנים וכחצי זית מבחוץ אין הנוגע באהל חיבור לטומאה לא בפנים ולא בחוץ אבל האהל מכל מקום טמא שבעה זה הדרך ערב לי והוא הישר לכל מבין
הלכה ח
היה כנף האהל מרודד על הארץ וטומאה תחת כנף האהל הפרוש על הארץ או על גבי הכנף, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת.