הלכות טומאת מת פרק ז

הלכה א

בית סתום שהמת בתוכו, או שהיה לו פתח [ופרץ את פצימיו] וסתמו, מטמא מכל סביביו והנוגע בו מאחוריו או מגגו טמא שבעה, מפני שהוא כקבר סתום. נפתח בו פתח אפילו סתמו, אם לא פרץ פצימיו, הנוגע בו מאחוריו ומגגו טהור ואין טמא אלא כנגד הפתח. וכמה יהיה שיעור הפתח?

שלם המת פתחו בארבעה טפחים, וכזית מן המת פתחו בטפח, וגדול מכזית, הרי הוא כמת ופתחו בארבעה.

הלכה ב

המת בתוך הבית ובו פתחים הרבה, בזמן שכולם נעולים, כולם טמאים והיושב בצד כל פתח מהן תחת התקרה היוצא על הפתח נטמא. נפתח אחד מהן או שחשב להוציאו באחד מהן ואף על פי שחשב אחר שמת המת, אפילו חשב להוציאו בחלון שהיא ארבעה על ארבעה, הציל על הפתחים כולן ואין טמא אלא כנגד הפתח שנפתח או שחשב עליו, והשאר טהורין מפני שהן נעולין והרי אין הבית כקבר סתום. וכן אם התחיל לחתור פתח להוציאו בו, משיחתור ארבעה על ארבעה הציל על הפתחים כולן. היה שם פתח סתום וחשב להוציאו והתחיל לפותחו, משיתחיל לפתוח הציל על הפתחים כולן. היו בו חלונות הרבה וכולן מוגפות, כולן טהורות. נפתחו כולן טמאות ולא הצילו על הפתחים. פתח קטן בתוך פתח גדול, המאהיל על גבי שניהם טמא. חשב להוציאו בקטן טיהר קטן את הגדול. היו שניהן מתאימין המאהיל ע"ג שניהם טמא. חשב להוציאו באחד מהן טיהר את חבירו. היה לבית פתח אחד לצפון ופתח לדרום וחשב להוציאו בצפוני, ואחר כך באו אחיו או קרוביו ואמרו: אין מוציאין אותו אלא בדרומי, טיהר דרומי את הצפוני, ובלבד שלא יערים, ואם הערים שניהן טמאים.

[השגת הראב”ד]: פתח קטן בתוך פתח גדול וכו'

אמר אברהם: נראה לי בצד הפתח קאמר

[השגת הראב”ד]: היו שניהם כו' חשב להוציאו באחד משניהן טיהר את חבירו וכו'

אמר אברהם: כך היא התוספתא ולא ידעתי מה בין זה לזה ואולי מתאימין שמזוזה אחת מפסקת ביניהם ואין שם בנין אחר ושניהן ננעלים באותה מזוזה וקמ"ל אף ע"פ ששניהם דומים לפתח אחד טיהר האחד את חבירו.

הלכה ג

בתים הפתוחין לאכסדרה והמת באחד מהן. אם היה דרכו של מת לצאת באכסדרה, הרי הבית שער והבתים טמאים, ואם לאו - בית שער טמא והבית טהור. החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה לפנים דרך חלון הבית החיצון טהור, מפני שהטומאה חוזרת ויוצאת דרך החלון שנכנסה בו.

[השגת הראב”ד]: הרי הבית שער והבתים טמאים ואם לאו בית שער טמא והבית טהור

אמר אברהם: בתוספתא טהורים וכן עיקר שאם יש לאותו הבית דרך לחצר מצד אחד ופתח הבתים שהן לאכסדרה מוגפים כולן טהורין והאכסדרה טהורה ואם לאו בית שער טמא שעתיד לצאת והבתים טהורים ובאכסדרה מקורה עסיקינן והוא הבית שער

[השגת הראב”ד]: החדר שלפנים מן הבית מוגף ונכנסה טומאה וכו'

אמר אברהם: פי' נכנס המת לחדר דרך חלון שפתוח לו מאחוריו והבית החיצון טהור אע"פ שדרך החדר על הבית אפ"ה טומאה זו במקום שנכנסה נותנין לה דרך לצאת.

הלכה ד

אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהיה שם חלל טפח על טפח על רום טפח. אפילו הגביה הבנין על גבי חלל טפח עד לרקיע, הכל טמא, לפי שהכל כקבר. היתה טומאה רצוצה ולא היה שם חלל טפח, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא הנוגע כנגד הטומאה מלמעלה או המאהיל עליה מלמעלה או הנוגע כנגדה מלמטה או מה שהאהיל עליו מלמטה, אבל הנוגע בצדי הבנין טהור.

[השגת הראב”ד]: אין הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על טפח וכו'

אמר אברהם: דבריו סתומים ואולי כוונתו אינה מיושרת כי זה הענין שלש מדות יש בו שאם יש במקום הטומאה טפח מרובע אף על פי שהטומאה ממעטת החלל והרי הוא כטומאה רצוצה ובוקעת ועולה ומטמאה באהל כמו כן מטמא כל סביביו במגע וזהו קבר סתום ואם יש שם טפח פנוי חלל אינו מטמא באהל אבל מטמא כל סביביו במגע ואם אין במקום הטומאה טפח מרובע זו היא טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ומטמאה באהל ואינה מטמאה במגע מצדיה וזו הרצוצה אם היא בכותל שבין שני בתים או במעזיבה שבין בית לעליה רואים לאיזה צד היא יותר קרובה ובוקעת לאותו צד ומטמא כל מה שיש באותו אהל ודברים הללו מתבררים מן המשנה מארונות דר"א בר צדוק דברכות ומבית שפרץ את פצימיו דב"ב דוק ותשכח.

הלכה ה

זה כלל גדול בטומאת מת: שכל דבר המטמא באהל מן המת, אם היה רצוץ שאין לו חלל טפח, הרי הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע בוקעת ויורדת עד התהום ואינה מטמאה מן הצדדין. כיצד?

כרי של תבואה או גל של אבנים וכזית מן המת בתוכו וכלים בצד הטומאה ואינן נוגעין בה, כלים טהורין וכל כלי שבתוך הגל מכוון כנגד הטומאה מלמעלה או מלמטה טמא, שהטומאה בוקעת ועולה ובוקעת ויורדת, ואם היה מקום הטומאה חלול טפח על טפח על רום טפח, הוא כקבר סתום ומטמאה מכל סביביו.

הלכה ו

בית שמלאו עפר או צרורות, הרי זה ביטל הבית והרי הוא כגל של עפר או צרורות, ואם היתה טומאה בתוך העפר, בוקעת ועולה בוקעת ויורדת וכלים שבצידיה בתוך העפר טהורים.

הלכה ז

טומאה שהיא רצוצה בכותל וסמך סוכה לכותל, הסוכה טמאה, שהרי נעשה הכותל צד מצידי האהל, ואע"פ שהצדדין טהורים לנוגע אילו לא היה עליהן אהל, אבל משנעשה עליהן אהל, האהל כולו טמא שהרי הטומאה בתוכו.

[השגת הראב”ד]: טומאה שהיא רצוצה לכותל וסמך סוכה לכותל הסוכה טמאה וכו'

אמר אברהם: בחיי ראשי אין דרך המשנה כדבריו דתנן פ"ז נפש אטומה הנוגע מן הצדדין טהור מפני שטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אם היה מקום הטומאה טפח על טפח הנוגע בה מכל מקום טמא מפני שהוא כקבר סתום סמך לה סוכות טמאות ור"י מטהר הנה שאין הסוכה טמאה אלא שיש במקום הטומאה טפח על טפח שנעשית הסוכה דופן הקבר ומטמאה במגע מכל סביביה ולא באהל אלא אם כן הקבר פתוח אליה או שתהא הסוכה סתומה שלא יהא לה פתח כי אז נעשית כגולל לקבר אבל בנפש אטומה כיון שהנוגע בנפש מן הצדדין טהור אף הסוכה הסמוכה לה טהורה במגעה ובאהלה מתוכה בין שיש לה פתח לסוכה בין שאין לה שאם אין קבר אין גולל ונפש אטומה אינה קבר אבל המאהיל על גבה כנגד הנפש יש חילוק שאם יש פתח לסוכה הכל טהור כל אהלה וכל מגעה מפני שהיא בית בפני עצמה וחוצץ ואם אין לה פתח אותו המאהיל טמא שהרי טומאה בוקעת ועולה ויסודי הדברים הללו בתוספתא דאהלות פרק ג' והמבין יראה ויבין.