הלכות טומאת אוכלין פרק ח

הלכה א

חלות או ככרים שכנסו והיו נושכות זו בזו ודעתו להפרישן או שאפה חלה ע"ג חלה בתנור ועדיין לא קרמו פניה ונגע טבול יום באחת מהן לא פסל אלא החלה שנגע בה וכן המים שהרתיחו ונעשו כקובה והגריסין שהרתיחו רתיחה ראשונה ויין חדש ואורז שהרתיחו ונגע טבול יום ברתיחה אינו חיבור ולא פסל אלא הרתיחה בלבד ובשאר כל הטומאות בין קלות בין חמורו' הכל חיבור אבל חלות שהיו נושכות זו בזו ואין דעתו להפריש או שאפה חלה ע"ג חלה ונשכו וקרמו בתנור ורתיחת המים שאינה מחולחלת כקובה ורתיחת הגריסין שנייה ורתיחת יין ישן ורתיחת השמן בין ישן בין חדש ורתיחת עדשים הרי אלו חיבור בטבול יום ואין צריך לומר בכל הטומאות.

[השגת הראב”ד]: וכן המים שהרתיחו

אמר אברהם: זה כתב במקום קולית של מים המחולחלת והוא האופיא שעל פני המים ועל שם קלותה נקראת קולית ואני הייתי מפרש קולית כד ששואבין בו מים ויש בה נקב בשולים שהרוח נכנס בו ומבעבע את המים ובטבול יום שנגע באותו בעבוע אינו חיבור למים.

הלכה ב

בצק שיצא בשעת אפייה ונמצא באמצע הככר כמו מסמר יוצא וכן קצת הבצק שנמשך ונחרך בעת אפייה והוא הנקרא חרחור אם היו פחותים מכאצבע ונגע טבול יום בהן פסל כל הככר וכן אם נגע בגרגר מלח קטן שבככר נפסל כל הככר ואין צריך לומר בכל הטומאות אבל צרור שבככר או תורמוס וגרגר מלח גדול וחרחור יתר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר בטבול יום.

הלכה ג

רקיק שנחרך חצייה וחצייה קיים הרי זו אינו חיבור נחרך האמצע והצדדין קיימין אינן חיבור זה לזה אפילו באב הטומאה ואין צריך לומר בטבול יום בשר קדש שקרם עליו המרק ונגע טבול יום בקיפה החתיכות מותרות נגע בחתיכה החתיכה וכל העולין עמה חיבור וכן בתבשיל קטניות שקרם ע"ג פרוסות שמן שצף ע"ג יין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן.

[השגת הראב”ד]: רקיק שנחרך חציה

אמר אברהם: מצאתי זו המלה משובשת בתוספתא ולא כתבתיה למעלה וסוף בתוספתא וכן רמון שנמוק חציו וחציו קיים אינו חיבור נמוק באמצע והצדדין קיימין אינו חיבור זה לזה.

הלכה ד

ירק תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבול יום בביצה לא פסל אלא קלח שכנגדו ואם היתה כמין כובע אינו חיבור.

הלכה ה

חוט של ביצה שקרם על דפנה של אילפס ונגע בו טבול יום מן השפה ולפנים חיבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור וכן בקטניות שקרמו על שפת הקדירה.

הלכה ו

חבית שנקבה בין משוליה בין מצידיה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה כולה.

הלכה ז

המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח משערין זה שנגע בו באחד ומאה שתרומה טמאה שנתערבה באחד ומאה בטלה במיעוטה כמו שביארנו בהלכות תרומות.

הלכה ח

טבול יום שהיה תורם את הבור ונפלה ממנו חבית של תרומה ושקעה בבור של יין ונגע ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור מן השפה ולפנים חיבור ואם היה הבור פיטס אפילו היה כלי גדול שמחזיק מאה כור כולו חיבור ואם נגע במקצת היין פסל התרומה שבחבית שבקרקע הכלי.

[השגת הראב”ד]: ואם היה הבור פיטס

אמר אברהם: לשון התוספתא ואם היה פיטס אפילו כלי שיש בו מאה כור כולו חיבור ופירושו שלא היה שם בור אבל (אם) היה (שם) תורם היין שבפיטס ונפלה החבית לתוך הפיטס ואפשר מפני שכבר נתבטל בכניסתו לפיטס מה שאין כן בבור

הלכה ט

הסולת של מנחות והלבונה והקטורת והגחלים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולו במה דברים אמורים בגחלים שחותה במחתה ביום הכפורים שהמחתה שחותה בה נכנס להיכל אבל גחלים שחותה בכל יום כשהוא מערה במחתה של כסף לשל זהב אם נתפזרו מן הגחלים אין בהן קדושה אלא מכבדן לאמה.

[השגת הראב”ד]: מכבדן לאמה

אמר אברהם: אמת הוא שכך אמרו בירושלמי במסכת חגיגה אבל סוף השמועה עלתה אפילו בגחלים דכל יום מפני שנזקקו לכלים מתחלה קודם שעירה אותן וכל זמן שלא עירה אותן אם נגע במקצתן פסל את כולן.

הלכה י

מקפה של חולין או רקיק של חולין ושמן של תרומה צף על גביהן ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן בלבד ואם חבץ כל מקום שהלך בו השמן פסל.

הלכה יא

ירק של חולין שבישלו בשמן של תרומה ונגע בו טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו.

הלכה יב

המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן.

הלכה יג

המקפה של חולין והשמן של תרומה שנגע טבול יום במקצתן לא פסל אלא מקום מגעו אם היה השום מרובה הולכין אחר הרוב אימתי בזמן שהוא גוש בקערה אבל אם היה מפוזר במדוכה ונגע במקצתו לא פסל אלא מקום מגעו מפני שהוא רוצה בפיזורו ושאר כל הנידוכין שדרכן לדוכן במשקין כגון השום בשמן אם דכן שלא במשקין וקבצן אף על פי שהן גוש בקערה ונגע בהן לא פסל אלא מקום מגעו שהרי הם כעיגול של דבילה שאם נטמא מקצתו לא נטמא כולו.

[השגת הראב”ד]: הנדוכין שדרכן וכו'

אמר אברהם: לשון המשנה ושאר הנידוכין שדרכן במשקין אבל שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין וכו' משמע שהגוש אינו מחובר משני נימין אלא א"כ נדוכו במשקין אבל אם לא נדוכו במשקין אע"פ שדרכן לדוך במשקין והן גוש בקערה אינו חיבור.

הלכה יד

עיסה שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה וכן הקישות שקרא שם תרומה בצפונה או בדרומה הרי זה חיבור ואם נגע טבול יום במקצת העיסה נפסלה החלה ניטלה חלתה מתוכה וחזרה לתוכה אינו חיבור.

הלכה טו

עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום.

הלכה טז

עיסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות ונגע בה טבול יום לא פסל אלא מקום מגעו בלבד.

הלכה יז

מעשר ראשון שהוכשר ונגע בו טבול יום או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שמעשר ראשון כחולין וטבול יום וידים מסואבות אינם פוסלין את החולין שהשלישי בחולין טהור כמו שביארנו וכן האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה ומפרישתה ומניחתה בכלים ונותנתו עם שאר העיסה כאחת ומקפת על הכל כדי לתרום מן המוקף ואח"כ קוראה לה שם ואומרת הרי זה חלה ומשתקרא לה שם לא תגע בה שלא תפסלנה וכך היא עושה אם לשה בעריבה שהיא טבולת יום.

הלכה יח

לגין שהוא טבול יום שמילאהו מחבית מעשר שלא ניטלה תרומתו ואמר הרי זה תרומת מעשר על מה שבחבית אחר שתחשך הרי זו תרומה טהורה לפי שאינה נעשית תרומת מעשר עד שתחשך כפי תנאו ואחר שתחשך יעריב שמשו של לגין ויטהר נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלה.

הלכה יט

טבול יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד וכן שאר הטמאים שטבלו עושין בטהרות חוץ מזב וזבה בשביעי שלהן שאף על פי שטבלו לא יעשו בבית הבד ולא יתעסקו בטהרות שמא יראו ונמצאו טמאים למפרע שהרי סותרין הכל כמו שביארנו.