הלכות שמיטה ויובל פרק ב

הלכה א

לא יוציא אדם זבלים מחצירו ויתן בתוך שדהו בשביעית, מפני שנראה כמזבל שדהו שתהיה יפה לזריעה, ואם הוציא והעמיד ממנו אשפה מותר. ולא יעשה אשפה בתוך שדהו עד שיעבור זמן שמזבלין בו לעבודת הארץ, והוא: משיקשור המתוק. ולא יעשה אשפה פחותה ממאה וחמשים סאה של זבל, כדי שתהיה ניכרת שהיא אשפה. ואם ירצה להוסיף מוסיף. היה לו דבר מועט, מוסיף עליו והולך ולא יעשה בכל בית סאה יתר משלש אשפתות.

הלכה ב

והרוצה לעשות כל שדהו שלש שלש אשפתות לתוך בית סאה עושה, והרוצה לעשות זבלו אוצר עושה.

הלכה ג

היה מעמיד הזבל על הסלע או שהעמיק בארץ ג' טפחים והערים הזבל, או שבנה על הארץ גובה ג' והעמיד עליו הזבל, אינו צריך שיעור, אפילו עשה כן כמה אשפתות לתוך בית סאה בין גדולות בין קטנות מותר, שהרי הדבר ניכר שאינן לעבודת הארץ אלא לכניסת הזבל.

הלכה ד

מותר לאדם להוציא זבל מן הסהר של צאן ונותן לתוך שדהו כדרך כל מכניסי זבל. והעושה דיר בתוך שדהו בשביעית לא יעשהו יתר על בית סאתים ויכניס הצאן לתוכו, וכשיזבלו את כל הדיר מניח דופן אחד מדפני הדיר ועושה דיר אחר בצדו, נמצא מזבל בתוך שדהו בית ארבעת סאין.

[השגת הראב"ד דין]: מותר לאדם

אמר אברהם: עיקם עלינו את הדרך ובלבל לשון משנתנו ונתן את הראשון אחרון כי לשון המשנה המדייר את שדהו עושה סהר לבית סאתים ועוקר שלש רוחות ומניח את האמצעית ונמצא מדייר בית ארבעת סאין וכו' ומוציא מן הסהר לתוך שדהו כדרך המזבלין והקשו בגמרא אנן תנינן שדה שניטייבה או נדיירה וכו' אלמא אסור לדייר והכא את אמרת מותר א"ר יונה מתניתין ברוצה להעמיד צאן בתוך שדהו פירוש לא לזבל אלא להעמיד שם צאנו לחלוב ולגזוז עושה מחיצות לסהר וכו' וכשיתמלא זבל מוציאו לשדה כדרך המזבלין פירוש כמו שפירשתי למעלה.

הלכה ה

היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין, כדי שידעו הכל שהצאן הטילו בה ונדיירה, ולא יאמרו זיבל זה כל שדהו בשביעית.

הלכה ו

לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו בשביעית, שמא יאמרו לתקן שדהו נתכוון שיסיר ממנה הסלע. ואם התחיל מקודם שביעית ופצל ממנה שבע ועשרים אבנים ברבוע ג' על ג' על רום ג' כל אבן מהן אמה על אמה ברום אמה או גדולות מזו, הרי זה מותר לנקר ממנו בשביעית כל מה שירצה.

הלכה ז

גדר של אבנים שיש בגבהו י' טפחים או יתר ורצה ליטול כל אבניו, אם היו בו י' אבנים או יתר כל אחת מהן משוי שנים או גדולות מזו, הרי זה נוטל שהרואה יודע שלצורך האבנים הוא נוטל, היה פחות מי' או שהיו פחות מי' אבנים או שהיו אבניו קטנות ממשוי שנים, נוטל עד שיניח טפח סמוך לארץ.

הלכה ח

במה דברים אמורים?

בשנתכוון לתקן שדהו (או) שהתחיל ליטול בשביעית, אבל אם לא נתכוון לתקן שדהו, או שהתחיל מקודם שביעית נוטל בשביעית כל מה שירצה מכל מקום וגומם עד לארץ. וכן אם היה נוטל משדה חברו אף על פי שהוא קבלן, גומם עד לארץ.

הלכה ט

אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה או שהיו מכוסות ונתגלו, אם יש בהן שתים של משוי שנים שנים, הרי זה מותר ליטול אותן, היו קטנות מזה לא ינטלו.

הלכה י

המסקל שדהו בשביעית מפני שהוא צריך לאבנים נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ. וכן אם היה לו בשדהו גרגר של צרורות או גל של אבנים, נוטל את העליונות ומניח את הנוגעות בארץ, ואם יש תחתיהן סלע או קש, יטול את כולן.

הלכה יא

לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר, מפני שמתקן את הארץ, אבל עושה הוא חייץ על פני הגיא, וכל אבן שיכול לפשוט את ידו וליטלה והוא עומד על שפת הגיא, הרי זו תנטל.

[השגת הראב"ד דין]: לא ימלא אדם גיא עפר

אמר אברהם: המשנ' לא דברה על זה כלל אבל היא כך אין בונין מדרגות ע"פ הגאיות ערב שביעית משיפסקו הגשמים מפני שמתקינן לשביעית אבל בונה הוא בשביעית משפסקו הגשמים מפני שמתקנן למוצאי שביעית ולא יסמוך בעפר (נ"א לא יסבוך בעפר) אבל עושה אותה חייץ כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטול הרי זו תינטל נמצא שעל המדרגה שעל שפת הגיא הוא מדבר כשבונה אותה בשביעית לא יעשנה בעפר מפני שמכשירה לזריעה אבל עושה הוא חייץ פירוש באבנים וכל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו כשעומד בראש השנה וליטול אותה מתוך שדה חברו תינטל ואין כאן משום גזל ובונין בה אבל מתוך שדהו לא מפני שהוא רוצה בקיומו דמנכש ויהיב עשבא עליהון

הלכה יב

אבני כתף והם הנטלות ב' ג' על הכתף, מותר להביאן מכל מקום, בין משדה חברו בין משדהו, וכן הקבלן מביא מכל מקום ואפילו אבנים גדולות בין משדה שקבלה בין משדה שלא קבלה.

[השגת הראב"ד דין]: אבני כתף והן הנטלות וכו' עד מותר להביאן מכל מקום

אמר אברהם: ירושל' מכל מקום אפילו מתוך שלו והקבלן מביא מכל מקום אפילו פחות מאבני כתף פירוש קבלן שקיבל לעשותו חייץ ואין חוששין שהוא מתכוון לחלוק את שדהו.

הלכה יג

פרצה שהיא סוגה בעפר, אם אינה מכשלת את הרבים אסור לבנותה, ואם היתה מכשלת את הרבים, או שלא היתה סוגה בעפר אלא פתוחה לרשות הרבים, מותר לבנותה.

[השגת הראב"ד דין]: פרצה שהיא סוגה

אמר אברהם: זו הגירסא משובשת מצאתיה בירושלמי ולא יכולתי לתקנה ואינה על הדרך שכתב הוא ועוד תנן מקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו.

הלכה יד

אסור לו לבנות גדר בשביעית בין שדהו לשדה חברו, אבל בונה גדר בינו ובין רשות הרבים. ומותר להעמיק עד הסלע ומוציא את העפר וצוברו בתוך שדהו כדרך כל מעמידין זבל וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית, צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים.