הלכות נשיאת כפיים פרק טו
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות נשיאת כפיים פרק טו

הלכות נשיאת כפיים פרק טו

הלכה א

ששה דברים מונעין נשיאת כפים: הלשון, והמומין, והעבירה, והשָּׁנִים, והיין, וטומאת הידים.

הלשון כיצד?

העלגים שאין מוציאין את האותיות כתיקונן, כגון שקורין לאלפי"ן עה'ני"ן ולעה'ני"ן אלפי"ן או לשבולת סבולת וכיוצא בהן אין נושאין את כפיהן וכך כבדי פה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרים לכל אין נושאין את כפיהן.

 

הלכה ב

המומין כיצד?

כהן שיש מומין בפניו, או בידיו, או ברגליו, כגון: שהיו אצבעותיו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בַּהֲקָנִיּוֹת לא ישא את כפיו, לפי שהעם מסתכלין בו. מי שהיה רירו יורד על זקנו, בשעה שהוא מדבר, וכן הסומא באחת מעיניו, לא ישא את כפיו. ואם היה דש בעירו והכל היו רגילים בזה הסומא באחת מעיניו או בזה שרירו זב – מותר, לפי שאין מסתכלין בו. וכן מי שהיו ידיו צבועות אסטיס ופואה לא ישא את כפיו. ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך – מותר, לפי שאין מסתכלין בו.

 

הלכה ג

העבירה כיצד?

כהן שהרג את הנפש [ואפילו בשגגה] אע"פ שעשה תשובה לא ישא את כפיו, שנאמר: ידיכם דמים מלאו וכתיב ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם וגו'. וכהן שעבד כוכבים בין באונס בין בשגגה אף על פי שעשה תשובה אינו נושא את כפיו לעולם, שנאמר: אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים. וברכה כעבודה היא, שנאמר: לשרתו ולברך בשמו. וכן כהן שהמיר לעכו"ם, אע"פ שחזר בו אינו נושא את כפיו לעולם, ושאר העבירות אין מונעין.

 

הלכה ד

השנים כיצד?

כהן נער לא ישא את כפיו עד שיתמלא זקנו.

והיין כיצד?

מי ששתה רביעית יין בבת אחת אינו נושא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו, לפי שהוקשה ברכה לעבודה, שתה רביעית יין בשתי פעמים, או שנתן לתוכו מעט מים – מותר. ואם שתה יותר מרביעית, אף על פי שהיה מזוג, אף על פי ששתאו בכמה פעמים לא ישא את כפיו עד שיסיר את יינו מעליו. וכמה היא רביעית?

אצבעים על אצבעים ברום אצבעים וחצי אצבע וחומש אצבע בגודל. וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה הוא הגודל והוא הנקרא בהן יד.

 

הלכה ה

טומאת הידים כיצד?

כהן שלא נטל את ידיו, לא ישא את כפיו, אלא נוטל את ידיו עד הפרק, כדרך שמקדשין לעבודה ואחר כך מברך, שנאמר: שאו ידיכם קדש וברכו את ה' והחלל אינו נושא את כפיו, לפי שאינו בכיהונו.

 

הלכה ו

כהן שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים המונעין נשיאת כפים, אף ע"פ שאינו חכם ואינו מדקדק במצות, או שהיו הבריות מרננים אחריו, או שלא היה משאו ומתנו בצדק הרי זה נושא את כפיו ואין מונעין אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים, ואין אומרים לאדם רשע: הוסף רשע והמנע מן המצות.

 

הלכה ז

ואל תתמה ותאמר: ומה תועיל ברכת הדיוט זה?

שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא, שנאמר: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושים מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.

 

הלכה ח

עם שהם אחורי הכהנים אינם בכלל הברכה, והעומדים מצדיהן הרי הם בכלל הברכה. ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכים, אפילו היא חומה של ברזל, הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הם בכלל הברכה.

 

הלכה ט

נשיאת כפים בעשרה וכהנים מן המנין. בית הכנסת שכולן כהנים כולם נושאים את כפיהם ולמי הם מברכים?

לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום. ומי עונה אחריהם אמן?

הנשים והטף, ואם נשארו שם עשרה כהנים יותר על אלו שעלו לדוכן העשרה עונין אמן והשאר מברכין.

 

הלכה י

ציבור שלא היה בהן כהן אלא שליח ציבור לבדו לא ישא את כפיו ואם היתה הבטחתו שהוא נושא את כפיו, וחוזר לתפלתו – רשאי. ואם אין להם כהן כלל כשיגיע שליח ציבור לשים שלום, אומר: אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה הכתובה על ידי משה עבדך האמורה מפי אהרן ובניו כהנים עם קדושך כאמור יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואין העם עונין אמן ומתחיל ואומר שים שלום.

 

הלכה יא

כהן שנשא את כפיו בבית הכנסת והלך לבית הכנסת אחר ומצא ציבור שמתפללין ולא הגיעו לברכת כהנים נושא ידיו להן ומברכן, ואפילו כמה פעמים ביום. כהן שלא עקר רגליו ממקומו לעלות לדוכן בשעה שאמר שליח ציבור רצה שוב אינו עולה באותה תפלה אבל אם עקר רגליו לעלות אף על פי שלא הגיע לדוכן אלא אחר עבודה הרי זה עולה ומברך.

 

הלכה יב

כל כהן שאינו עולה לדוכן אע"פ שבטל מצות עשה אחת הרי זה כעובר על שלש עשה, שנאמר: כה תברכו את בני ישראל אמור להם ושמו את שמי וכל כהן שאינו מברך אינו מתברך וכל כהן המברך מתברך שנא' ואברכה מברכיך.

 

 

סליקו הלכות תפלה בסיעתא דשמיא.