הלכות שבת פרק יד
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות שבת פרק יד

הלכות שבת פרק יד

הלכה א

ארבע רשויות לשבת:

רשות היחיד,

ורשות הרבים,

וכרמלית,

ומקום פטור.

 

איזו היא רשות הרבים?

מדברות ועיירות ושווקים ודרכים המפולשין להן ובלבד שיהיה רוחב הדרך ט"ז אמה ולא יהיה עליו תקרה.

 

ואי זו רשות היחיד?

 תל שגבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, או יתר על כן. וכן חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה על ארבעה, או יתר על כן. וכן מקום שהוא מוקף ארבע מחיצות גובהן עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן, אפילו יש בו כמה מילין אם הוקף לדירה, כגון מדינה המוקפת חומה שדלתותיה ננעלות בלילה, ומבואות שיש להן שלשה כתלים ולחי ברוח רביעית, וכן חצר ודיר וסהר שהוקפו לדירה כולן רשות היחיד גמורה הן.

 

הלכה ב

אפילו כלים, כגון: ספינה או מגדל של עץ, וכוורת וכיוצא בהן, אם יש בהן ארבעה על ארבעה בגובה עשרה או יתר על זה הרי הן רשות היחיד גמורה.

 

הלכה ג

עובי הכתלים של רשות היחיד כרשות היחיד, לאחרים עושה מחיצה לעצמו לא כל שכן. אויר רשות היחיד כרשות היחיד עד לרקיע, אבל אויר רשות הרבים אינו כרשות הרבים אלא עד עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה באויר רשות הרבים מקום פטור הוא.

 

הלכה ד

איזו היא כרמלית?

תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן וגבהו משלשה ועד עשרה שהכרמלית אינה תופשת אלא עד עשרה ואינה רחבה פחות מארבעה על ארבעה. וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, ועמוק משלשה עד עשרה. וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות גובהן משלשה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן. וכן קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, והוא המקום שמוקף שלש מחיצות והרוח הרביעית רשות הרבים, כגון: מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית. וכן הימים והבקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים כל אלו כרמלית הן.

 

הלכה ה

אויר הכרמלית הרי הוא ככרמלית עד עשרה טפחים, ולמעלה מעשרה טפחים באויר הכרמלית הרי הוא מקום פטור, לפיכך: מעל פני המים שבימים ושבנהרות עד עשרה טפחים כאויר כרמלית, ולמעלה מעשרה מקום פטור, אבל כל העומק המלא מים הרי הוא כקרקע עבה.

 

הלכה ו

בור שבכרמלית הרי הוא ככרמלית, אפילו עמוק מאה אמה אם אין בו ארבעה רשות הרבים שהיתה עליה תקרה, או שאין ברחבה ט"ז אמה הרי היא ככרמלית. אצטבא שבין העמודים העומדים ברשות הרבים הרי היא ככרמלית. וצדי רשות הרבים – ככרמלית, אבל בין העמודים הואיל ורבים דורסין ביניהן הרי הן רשות הרבים.

 

[השגת הראב”ד]: בור שבכרמלית הרי וכו'

אמר אברהם: ברייתא זו הטעתו דתניא פרק הזורק הזורק מן הים לסרטיא או מסרטיא לים פטור ר"ש אומר אם יש מקום עמוק עשרה ורחב ד' חייב הוא סבר מדפליג את"ק מכלל דת"ק אכל כרמלית קאמר ולא היא לא אמר ת"ק אלא בבור שבים דכוליה ים כרמלית הוא הואיל והמים צפים על פיו אבל בור שביבשה ועל שפתו כרמלית רשות היחיד גמורה היא משמעתא דפרק בכל מערבין נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ערב שבת ולא עוד אלא אפילו סלע שבים גבוה (ד') [י'] ורחב ד' אין מטלטלין מתוכה לים ולא מן הים לתוכה וכן ספינה שבים, ע"כ.

 

הלכה ז

אי זהו מקום פטור?

מקום שיש בו פחות מארבעה על ארבעה וגבהו שלשה עד לרקיע, שכל פחות משלשה הרי הוא כארץ, אפילו קוצים וברקנים או גללים ברשות הרבים גבהן שלשה ואין רחבן ארבעה על ארבעה הרי הן מקום פטור. וכן חריץ שאין בו ארבעה על ארבעה ועומקו משלשה עד התהום. וכן מקום המוקף שאין בו ארבעה על ארבעה, אפילו היה ארכו אלף מיל ורוחבו ארבעה פחות שעורה וגובהו משלשה ולמעלה הרי זה מקום פטור. וכן אויר רשות הרבים או אויר כרמלית למעלה מעשרה הרי הוא מקום פטור.

 

הלכה ח

מקום שיש בגובהו תשעה טפחים מצומצמים לא פחות ולא יתר ברשות הרבים הרי הוא כרשות הרבים ואין משגיחין על מדת ארכו ומדת רחבו בין רחב בין קצר, מפני שרבים מכתפין עליו, אבל אם היה יתר על תשעה או פחות, אם היה בו ארבעה על ארבעה או יתר הרי הוא כרמלית, ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי הוא מקום פטור.

 

הלכה ט

גג הסמוך לרשות הרבים בתוך עשרה טפחים, הואיל ורבים מכתפין עליו אסור לטלטל בגג עד שיעשה לו סולם קבוע להתירו. עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה הרי זה רשות היחיד. נעץ בגבהו יתד כל שהוא אפילו אינה גבוהה שלשה, הואיל וראוי לתלות ביתד ולהשתמש בו הרי זה ממעטו ונעשה כרמלית, ואין מודדין לו אלא מן היתד ולמעלה. ואפילו מלאהו כולו יתידות הרי זה ממעט גובהו, שהרי תולין באותן היתידות ומשתמשים בהן.

 

[השגת הראב”ד]: יתידות וכו'

אמר אברהם: לא כיון יפה לפירוש השמועה כי השמועה בשנעץ על ראש העמוד והוא מפרש מן הצד ואין שמועתו עולה יפה לפי הגמ' שלנו וגם לשונו אין יפה לו שהוא אמר אפילו אינו גבוה שלשה טפחים ולדברו מאי גבוה ארוכה מבעי ליה, ע"כ.

 

הלכה י

חורי רשות היחיד הרי הן כרשות היחיד, אבל חורי רשות הרבים אינם כרשות הרבים, אלא הרי הן כפי מדתן. כיצד?

חור בצד רשות הרבים, אם יש בו ארבעה על ארבעה וגבוה עשרה הרי הוא רשות היחיד, ואם אין גבוה עשרה הרי זה כרמלית, ואם אין בו ארבעה על ארבעה הרי זה מקום פטור, והוא שגבוה שלשה, שכל הפחות משלשה הרי הוא כארץ.

 

הלכה יא

רשות היחיד ומקום פטור מותר לטלטל בכולן, אפילו היה ארך כל אחת משתיהן כמה מילין מטלטל בכולה. אבל רשות הרבים והכרמלית אין מטלטלין בהן אלא בארבע אמות. ואם העביר, או הושיט, או זרק חוץ לארבע אמות ברשות הרבים – חייב, ובכרמלית – פטור, שאיסור הכרמלית מדבריהם, מפני שהיא דומה לרשות הרבים, שמא תתחלף ברשות הרבים. לפיכך: אם לא היה צריך לגוף ההוצאה, כגון שהעביר קוץ בכרמלית כדי שלא יזוקו בו רבים הרי זה מותר, ואפילו העבירו כמה אמות וכן כל כיוצא בזה.

 

הלכה יב

כשם שמותר לטלטל בכל מקום פטור, כך מותר להכניס ממנו לרשות היחיד או לרשות הרבים, ואין צריך לומר לכרמלית. ומוציאין לו מרשות היחיד ומרשות הרבים, ואין צריך לומר מן הכרמלית.

 

הלכה יג

כשם שאסור לטלטל בכל הכרמלית, כך אסור להוציא ממנה לרשות היחיד או לרשות הרבים, או להכניס לכרמלית מרשות היחיד או מרשות הרבים, ואם הוציא או הכניס פטור.

 

הלכה יד

המוציא מרשות היחיד לרשות היחיד, או מרשות הרבים לרשות הרבים וכרמלית באמצע – פטור. וכן המושיט או הזורק מזו לזו וכרמלית באמצע – פטור. המוציא חפץ מרשות הרבים לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מכרמלית והכניסו לרשות היחיד, או שהוציאו מרשות היחיד לכרמלית והניחו שם, וחזר ועקרו מכרמלית והוציאו לרשות הרבים הרי זה פטור.

 

הלכה טו

המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים ועבר על מקום פטור שהיה ביניהן בהליכתו – חייב, שמהלך אינו כעומד, ואין צריך לומר בזורק שעבר החפץ במקום פטור, שאינו חשוב כמי שנח שם, היה עומד במקום פטור ונטל חפץ מרשות היחיד, או מאדם העומד שם והניחו ברשות הרבים או ביד אדם העומד שם – פטור. וכן אם הכניס מרשות הרבים לרשות היחיד ועמד במקום פטור פטור.

 

הלכה טז

עמוד ברשות הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה ואין בעיקרו ארבעה ויש בגובה הקצר שלו שלשה הרי הוא רשות היחיד, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו – חייב. תל המתלקט גובה עשרה טפחים מתוך אורך ארבע אמות הרי הוא רשות היחיד, ואם זרק מרשות הרבים ונח על גביו חייב.

 

הלכה יז

נעץ קנה ברשות היחיד אפילו גבוה מאה אמה וזרק מרשות הרבים ונח על גביו – חייב, שרשות היחיד עולה עד לרקיע. אילן שהוא עומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים וזרק ונח על נופו – פטור, שאין הנוף הולך אחר העיקר.

 

הלכה יח

נעץ קנה ברשות הרבים ובראשו טרסקל וזרק ונח על גביו – פטור, שאין רשות הרבים אלא עד עשרה. הזורק ארבע אמות ברשות הרבים ונח החפץ בכותל. כגון שזרק חלב או בצק ונדבק בכותל, אם נדבק למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר, שלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא. נדבק למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ – וחייב. זרק למעלה מעשרה ונח בחור כל שהוא פטור.

 

הלכה יט

זרק קנה או רומח מרשות היחיד ונתקע ברשות הרבים כשהוא עומד – פטור, שהרי מקצתו במקום פטור. זרק כלי מרשות היחיד לרשות הרבים והיה אותו כלי גדול ויש בו ארבעה על ארבעה בגובה עשרה – פטור, מפני שכלי זה רשות היחיד גמורה ונמצא כמוציא מרשות היחיד לרשות היחיד.

 

הלכה כ

בור תשעה ברשות הרבים ועקר חוליא מקרקעיתו והשלימו לעשרה, אע"פ שעקירת החפץ ועשיית המחיצה באין כאחת – פטור, מפני שלא היתה המחיצה עשרה בתחלה. היה הבור עשרה והשליך בו חוליא ומעטו מעשרה – פטור, שהרי הנחת החפץ וסילוק המחיצה באין כאחת.

 

הלכה כא

הזורק דף ונח על גבי יתדות ברשות הרבים ונעשה רשות היחיד אפילו היה כלי על גבי הדף – פטור, שהרי עשיית המחיצה עם נוחת הכלי באין כאחת.

 

הלכה כב

בור שהוא עמוק עשרה ורחב שמנה ברשות הרבים וזרק מחצלת מרשות הרבים וחילקה הבור ברוחבו לשנים – פטור, שהרי עם הנחת הכלי בטלו המחיצות ונעשה כל מקום מהן פחות מארבעה על ארבעה.

 

הלכה כג

בור ברשות הרבים עמוק עשרה ורחב ארבעה, מילא מים וזרק לתוכו חפץ ונח על גבי המים – חייב, שאין המים מבטלין המחיצות. היה מלא פירות וזרק לתוכו – פטור, שהרי מיעטו הפירות את שיעורו.

 

הלכה כד

 

רקק מים שהוא עובר ברשות הרבים, ורבים מהלכין בו, אם אין בעומקו עשרה טפחים הרי הוא כרשות הרבים, בין שהיה רחב אפילו ארבע אמות בין שלא היה ברוחבו ארבעה טפחים, שהרי רוב העם מדלגין עליו ואין מהלכין בתוכו, הואיל ואין בעומקו עשרה הרי הוא רשות הרבים. ואם יש בעומקו עשרה או יתר הרי הוא ככרמלית כשאר הימים. והוא שיש ברוחבו ארבעה טפחים או יתר על כן, שאין כרמלית פחותה מארבעה.