הלכות שופר וסוכה ולולב פרק א

 הלכה א

מצות עשה של תורה לשמוע תרועת השופר בראש השנה, שנאמר: יום תרועה יהיה לכם ושופר שתוקעין בו בין בראש השנה בין ביובל, הוא קרן הכבשים הכפוף. וכל השופרות פסולין חוץ מקרן הכבש. ואף על פי שלא נתפרש בתורה תרועה בשופר בראש השנה, הרי הוא אומר ביובל: והעברת שופר תרועה וכו' תעבירו שופר. ומפי השמועה למדו: מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר.

[השגת הראב”ד]: וכל השופרות פסולים וכו'

אמר אברהם: הפריז על מדותיו אלא מצוה בכפופין ואם תקע בשל יעל יצא.

הלכה ב

במקדש היו תוקעין בראש השנה בשופר אחד ושתי חצוצרות מן הצדדין, השופר מאריך והחצוצרות מקצרות, שמצות היום בשופר. ולמה תוקעין עמו בחצוצרות?

משום שנאמר: בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. אבל בשאר מקומות אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד.

הלכה ג

שופר של גוי אין תוקעין בו לכתחלה, ואם תקע – יצא, ושל עיר הנדחת אם תקע בו לא יצא. שופר הגזול שתקע בו – יצא, שאין המצוה אלא בשמיעת הקול, אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע – יצא, ואין בקול דין גזל. וכן שופר של עולה לא יתקע בו, ואם תקע – יצא, שאין בקול דין מעילה. ואם תאמר והלא נהנה בשמיעת הקול?

מצות לא ליהנות ניתנו לפיכך המודר הנייה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה.

[השגת הראב”ד]: ואין בקול דין גזל

אמר אברהם: ואפילו יהיה בו דין גזל יום תרועה יהיה לכם מ"מ הכי איתא בירושלמי, עד כאן לשונו.

הלכה ד

שופר של ראש השנה אין מחללין עליו את יום טוב, ואפילו בדבר שהוא משום שבות. כיצד?

היה השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עולה באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו, ואין צריך לומר, שאין חותכין אותו או עושין בו מלאכה. מפני שתקיעת שופר מצות עשה, ויום טוב עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. ומותר ליתן לתוכו מים או יין או חומץ ביום טוב כדי לצחצחו, ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם מפני הכבוד, שלא יהיו מצות בזויות עליו.

הלכה ה

שיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. נסדק לאורכו – פסול, לרחבו, אם נשתייר בו כשיעור כשר וכאילו נכרת ממקום הסדק. ניקב, אם סתמו שלא במינו – פסול, סתמו במינו, אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר. קדחו בזכרותו – כשר, שמין במינו אינו חוצץ, דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול.

[השגת הראב”ד]: שלא במינו פסול וכו'

כתב הראב"ד ז"ל לא הסכים לירושלמי והכי גרסינן התם כיני מתניתא אם היה מעכב את התקיעה פסול פירוש אע"פ שתקנו מפני שקול הסתימה הוא זה ואם סתמו במינו מיהת כשר והעכוב שאמרו לא עכוב לגמרי אלא אפילו פוגם ושם פירשו שאם לא סתמו והניחו פגום כשר שכל הקולות כשרים בשופר.

הלכה ו

הוסיף עליו כל שהוא, בין במינו בין שלא במינו – פסול. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה פסול צפהו מבחוץ, אם נשתנה קולו מכמות שהיה – פסול, ואם לא נשתנה – כשר. נתן שופר בתוך שופר, אם קול פנימי שמע יצא, ואם קול חיצון שמע לא יצא. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול.

הלכה ז

היה ארוך וקצרו – כשר, גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו – כשר. היה קולו עב או דק או צרור – כשר, שכל הקולות כשרין בשופר.

הלכה ח

התוקע בתוך הבור או בתוך המערה, אותן העומדים בתוך הבור והמערה – יצאו, והעומדים בחוץ אם קול שופר שמעו – יצאו, ואם קול הברה שמעו לא יצאו. וכן התוקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה, אם קול שופר שמע – יצא, ואם קול הברה שמע לא יצא.