הלכות שביתת עשור פרק א

 הלכה א

מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי, שנאמר: שבת שבתון הוא לכם. וכל העושה בו מלאכה, בטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: ובעשור וגו' כל מלאכה לא תעשו ומה הוא חייב על עשיית מלאכה ביום זה?

אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת, ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה.

הלכה ב

כל מלאכה שחייבין על זדונה בשבת סקילה, חייבין על זדונה בעשור כרת, וכל שחייבין עליו קרבן חטאת בשבת חייבין עליו קרבן חטאת ביום הכפורים. וכל דבר שאסור לעשותו בשבת, אע"פ שאינה מלאכה אסור לעשותו ביום הכפורים, ואם עשה מכין אותו מכת מרדות כדרך שמכין אותו על השבת. וכל שאסור לטלטלו בשבת אסור לטלטלו ביום הכפורים, וכל שאסור לאמרו או לעשותו לכתחלה בשבת, כך אסור ביום הכפורים.

כללו של דבר: אין בין שבת ליום הכפורים בענינים אלו אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביום הכפורים בכרת.

הלכה ג

ומותר לקנב את הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה. ומהו הקינוב?

שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה. וכן מפצעין באגוזין ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש. ויום הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק ובפציעת אגוזים ובפרידת רמונים כל היום. וכבר נהגו העם בשנער ובמערב שלא יעשו אחד מכל אלו ביום הצום, אלא הרי הוא כשבת לכל דבריו.

הלכה ד

מצות עשה אחרת יש ביום הכפורים והיא: לשבות בו מאכילה ושתייה, שנאמר: תענו את נפשותיכם. מפי השמועה למדו: אי זה הוא ענוי שהוא לנפש?

זה הצום, וכל הצם בו קיים מצות עשה, וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה, שנאמר: כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה ונכרתה. מאחר שענש הכתוב כרת למי שלא נתענה, למדנו: שמוזהרין אנו בו על אכילה ושתייה, וכל האוכל או השותה בו בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה.

הלכה ה

וכן למדנו מפי השמועה: שאסור לרחוץ בו או לסוך או לנעול את הסנדל או לבעול. ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתייה, שנאמר: שבת שבתון, שבת לענין אכילה ושבתון לענינים אלו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתייה בלבד, אבל אם רחץ או סך או נעל או בעל מכין אותו מכת מרדות.

הלכה ו

כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה, כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה. וצריך להוסיף מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו, שנאמר: ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. כלומר: התחל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי, וכן ביציאה שוהה בעינויו מעט מליל אחד עשר סמוך לעשירי, שנאמר: מערב עד ערב תשבתו שבתכם.

הלכה ז

נשים שאוכלות ושותות עד שחשיכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן, שלא יבואו לעשות בזדון. שהרי אי אפשר שיהיה שוטר בבית כל אחד ואחד להזהיר נשיו, והנח להן שיהיו שוגגין ואל יהי מזידין. וכן כל הדומה לזה.